בלונים – לשבוע החשק

בלונים – לשבוע החשק

היא הביטה בו במבט אוהב. "אתה יודע," התגרתה בו,  "שיש לך אוזניים נורא קטנות יחסית לראש הגדול שלך, והן גם קצת עקומות. אבל הן חמודות." לפני שהספיק לענות לה הופיע מהחדר השני אייס-טי מבקש ממיכאל שישחק אתו. אייס-טי הביא לו כדור מרוט בפיו כדי שיבעט בו והוא יחזיר לו אותו, והיה מסוגל לחזור על המעשה אינספור פעמים. הוא גם הביא לו את עצם הפלסטיק המחוררת משיניו כדי שינסה להוציאה בכוח מפיו, ומיכאל משך מצד אחד והכלב הידק את לפיתתו בעצם המשחק מצד שני, עד שמיכאל נשבר ועזב, אלא שאייס-טי לא ויתר לו וקפץ עליו ולא נתן לו מנוח עד שימשיך למשוך מול התנגדותו.

"גם לאייס-טי יש יום הולדת עוד מעט," אמרה אסנת, "הוא בן שלוש. בוא, נצא למרכז המסחרי ונקנה עבורו כמה דברים לחגיגה." לא בחפץ לב מיכאל נעתר לה, אבל יצא אתם בכל זאת למסע הקניות. כל כמה צעדים הכלב נעצר והשתין. "גם הוא סובל מהערמונית," מיכאל אמר לה בצחוק. היא הביטה בו שואלת, והוא החליף נושא. "מה קונים לו למסיבה?" ביקש לדעת. "בלונים. וגם את הנקניק האהוב עליו." אמרה אסנת, צוחקת.

בדרך חזרה, מיכאל התגרה בכלב עם הנקניק. "די," אסנת גערה בו, "שתהיה לך סבלנות עד שנגיע הביתה, אז תיתן לו. עכשיו אתה רק מענה אותו." אבל אייס-טי לא מסוגל לחכות עד שיגיעו. הנקניק שמיכאל נופף בו מולו, כמוהו כסדין אדום לעיני השור. מיכאל אמר: "אתה רוצה נקניק? אז תגיד איך עושה כלב." אסנת חבטה בכתפו: "אתה רשע." ומיכאל בשלו, ואייס-טי, שאיבד את סבלנותו, נבח בכעס, ומיכאל בצע לו חתיכת נקניק, נתן לו ואמר: "מגיע לך, אמרת איך עושה כלב." אסנת צחקה, והציפה אותה הרגשה של אהבה, פשוט אהבה, למיכאל, ואותה הרגשה משתלטת עליה והגוף שלה מבקש עכשיו נשיות, מבקש אותו, מבקש שיענג אותה, עדין-עדין, רך-רך, והיא מתלחלחת ורוצה כבר להגיע הביתה חוששת ומקווה כאחד.

וכך נמצאים עכשיו בסלון דירתה של אסנת איש גבוה ומלא שעדיין משועשע שכלב ענה לו כהלכה על השאלה "איך עושה כלב?" ואישה לא גבוהה ומלאה שרוצה שמשהו שקשה לה להגדיר יקרה עוד מעט עם האיש, שיחד אתה יושב על הספה ושניהם ממלאים בלונים באוויר ומלפפים סביב פייתם גומייה, ומשחררים לחלל החדר כל בלון שסיימו עבורו את המלאכה לצהלתו של אייס-טי שסיים את הנקניק ולא הותיר ממנו שייר, והוא מתרוצץ ומקפץ, לא יודע את נפשו מרוב אושר, מנסה להשיג את הבלונים הרבים שמעופפים מעליו, נוגח בהם והם מתרחקים ממנו באטיות ואינם ממהרים לחזור אליו.

כף יד מגששת לעבר כף יד. כף ידו נחה על גב כף ידה. אצבעותיהם משתלבות זו בזו. הוא זז שמאלה. היא זזה ימינה. לא ניתן לזוז יותר כי הגיעו איש לאישה. אצבעותיהם נפרמות. גב היד מורם מכף היד. יד נכרכת סביב הכתף. יד נשלחת לעבר לחי. כף היד מלטפת את חלקת הבשר שזיפי זקן צמחו בה. אחר-כך היא פורפת את כפתורי כותנתו. הוא אינו נע. היא עושה את מלאכתה נאמנה. גם את הכפתורים של השרוולים כדי שיקל עליה לחלץ את ידיו כאשר תסיר ממנו את החולצה. הוא, כמו ילד קטן שאמו מפשיטה אותו לפני השינה, נענה לה בגופו ומבצע את ההטיות בגופו הנדרשות לה. הוא חלק, בהיר ושמן. הרבה בשר. היא קמה, נעמדת מולו, מתיישבת על השטיח וחולצת את נעליו, פושטת את גרביו וטומנת גרב מרגלו הימנית בנעלו הימנית ובאופן דומה היא נוהגת עם רגלו האחרת. אסנת נעמדת על ברכיה. ידיה נשלחות אל חגורתו ומתירות אותה ואחריהם את המכנסיים. בלב היא מתפללת שלא יחוש בהתרגשותה. מה היא תעשה כשייגמרו הבגדים להוריד?  היא שוב מתיישבת על השטיח ומושכת את מכנסיו מלמטה. גם הרגליים שלו חלקות, בהירות ושמנות. היא קמה על רגליה. היום היא לבושה בחולצה לבנה עם כפתורים ובמכנסי בד חומים. בעזרת רגל ימין היא נפטרת מנעל שמאל ובאופן דומה גם מנעל ימין. היא מורידה את המכנסיים. אצלה המבוכה הגדולה יותר תבוא כשיראה את בטנה. בכל ערב, כשהיא בודקת את עצמה, היא אומרת בלבה שאין זה  נורא כל-כך. לפחות דבר אחד טוב יש בעובדה שהיא מעוגלת, העור אינו תולה עליה מרופט ומכווץ. היא פורפת את כפתורי החולצה ומורידה אותה. אחריה, מהר מאוד את חזייתה, השדיים הגדולים נגלים לעיניו, תביט עליהם, מיכאל ולא על מה שמתחתם. היא ממהרת להיות אתו, להתחבק, להתכרבל, להתערסל, להיצמד, יש עוד מילים מתאימות? שניהם בתחתוניהם.

בלונים נוחתים עליהם. הוא תופס אחד מהם בידו. מה פתאום ידך אוחזת בבלון ולא בי? היא מנסה לסלק ממנו את הבלון והוא לא נותן לה להוציאו מידו. היא מרפה ממאבקה ונוהגת בעורמה. מתירה את פיית הבלון מהגומייה. האוויר נפלט בשריקה כלפיה, ניתז על צווארה ומרטיט אותה. נעים. הוא לוכד עוד בלון ועכשיו הוא מתיר אותו מהגומייה, אוחז את פתחו בין אגודל לאצבע, מרפה מעט, מכוון אל חזה ויורה אליו במתינות זרם אוויר.  נעים יותר מקודם.

תמשיך כך, מיכאל, לכל חלקי גופי. הנה אני מורידה גם את התחתונים, נשכבת על הספה. קח עוד בלון, התר אותו מגומייתו, שחרר ממנו אוויר במתינות כמו קודם והפעם אל מתחת לחזה, עוד אחד ועוד אחד, לבטן, אל תוך הקורקבן שלי, אל מותן ימין, מותן שמאל, ניפחנו מספיק בלונים, אל תמהר, עוד אחד, ועוד אחד, עכשיו אני בשלה שתכוון לפתחי, מלה קצת מוגזמת, מה אתה רוצה שאומר, לאבר שלי, מילים גסות לא יוצאות מפי, זה אתה יודע. אתה בדיוק במרחק המתאים עם הזרם של האוויר שאתה משגר אליי. תגיד, עשית את זה כבר פעם עם מישהי שאתה כה מדויק ובמידה נכונה? לא יכול להיות שרק צירוף מקרים הוביל אותנו שיהיו לנו עכשיו בלונים ויקרה מה שיקרה, תבזבז על הנקודה שאתה מתרכז בה כמה בלונים, לפי חשבוני יש עוד הרבה בחדר, מיכאל, אני אוהבת אותך, וחוץ מזה לא ברור לי מה אני מרגישה, אבל זה נעים עד כדי שיגעון, אני כנראה גמרתי, למה כנראה? כי ככה לא גמרתי בחיים, תגיד שאני לא עוזבת את המליצות, מה איכפת לי, זה באמת היה אלוהי.

תן לי להירגע כמה רגעים. בוא, שים את היד על הלב שלי ותשמע איך הוא דופק. גם לך מגיע להיות מאושר. רוצה גם בלונים משפריצים אוויר במקומות שישגעו אותך. בוא ואתן לך בלונים בשר ודם. עכשיו אני משוגעת, אני גם אדבר וגם אעשה גסויות, וגם העברית שלי לא תהיה תקנית. אין ברירה. אחרי מה שעבר עליי יהיו לי כמה דקות ללא עכבות. הנה אני מתיישבת על הספה לידך, עכשיו אתה תשכב על גבך ותניח את ראשך על ברכיי, הרגליים שלך יוצאות מהספה ותלויות באוויר, תשמח שאתה ארוך ולא כמוני. אני רוכנת כלפיך. השד שלי מגיע לפיך ואתה נצמד לפטמתי ויונק כתינוק עוד ועוד. סלח לי לרגע ושחרר אותי. זהו, עכשיו ידיי חופשיות ואני מורידה את התחתונים שלך. גם שם אתה בהיר ושמנמן. אבל מה שיש לך שם ברור מאוד. השיער שלך שם שחור וסמיך וארוך, מבליט עד כמה אתה חלק בשאר הגוף. עכשיו תשב. אני מטרטרת אותך. אין ברירה. אני שוב כורעת על ברכיי כמו קודם כשהסרתי ממך את מכנסיך, ורוכנת עליך ומביאה אותך בין שדי ומעסה אותו – איך אתה רוצה שאני אקרא לו? אולי שושן, אולי נרקיס, נחשוב על כינוי בהמשך – בעזרת ידיי אני מכווצת את המגע ומרפה, האם אתה חש במשי-קטיפה של שדי. ממה שאני מרגישה עומד לך, ועוד איך. גמרת לאור הזרם הסמיך והחם שנוזל עליי עכשיו, יורד מהשביל שבין שדיי, מתפשט כמו נחש מים בחול שעל שפת הים, נדמה לי שהגיע עד לכפות רגליי, אבל משום-מה עליהם אני לא מרגישה אותו, אתה יודע למה? כי שכחתי להוריד את הגרביים, עוד מעט אוריד אותם, כי בוודאי אראה בפניך קצת טמבלית, מישהי עירומה כולה למעט גרביה.

 "אייס-טי, לך מפה עכשיו, עוד שעה גם אתה תקבל תשומת לב. אולי. ושלא תפוצץ את הבלונים."