איציק אביב כותב רומנים וסיפורים
ביעור חמץ
בוקר היום של ליל הסדר. אהרון ופנחס שני נערים היושבים על גדות הוויסלה ומציצים במפלי הבשר הלבן של שדי הכובסת הגויה המפזזים כבני אלים תחת בד שמלת הכותנה הלבנה שלה, כשיושבת היא כמותם על שפת הנהר.
תנועות ידיה הסיבוביות מרקידות את הסבון בתנועה מעגלית על גבי פריט הכביסה שנשלף מסלסלת הבגדים המלוכלכים. הבגד מוטבל במימי הנחל בידיה החזקות כידי נפח המפרזל פרסות סוס, והמלבוש הכבד ממים וסבון חוזר לטבול במים. היא חוזרת וטובלת אותו בנהר, מוציאה, בוחנת ומטביעה, מוציאה בוחנת ומטביעה עד אשר נחה דעתה ואז היא סוחטת אותו עד שמתנער הוא סופית מהטיפות האחרונות.
אהרון ופנחס יצאו למצוות ביעור חמץ. במקום לשרוף את הלחם והעוגות, העמיסו את הכובסת בסל גדוש דברי מאפה. כתמורה היא סוחטת את הכבסים כשהיא רכונה קדימה עם שיפעתה הנחלצת החוצה.
קימור שדיה המלאים משתקף במים. אהרון ופנחס קופצים לוויסלה, קוראים תיגר על טמפרטורת המים, שוקעים לתוך צלליות הקימורים הנפרשות כרכיכות ענק ונעות במסילות המוכתבות להם מתנועת הסחיטה, מנסים להיאחז בעיגולי החשק הדמיוניים, להיבלע בתוכם, לטפס עליהם, להצמיד את שפתותיהם לפיטם החמקמק שבראשם, מזדקרים רועדים מקור מעל המים, סופגים בראשם את מפל טיפות הסחיטה הניתזות מלמעלה, צוללים בשנית, איש איש לתוך צל השד שלו שמתעמעם ומצטלל, נמוג ונוצר מחדש, והם מנסים להעפיל על צל השד, להחליק על מדרונו, ללפות, למשש, לינוק, מצטמררים מזרמי המים הצוננים ומתלהטים בחום בבואת השדיים של כובסת פולניה, עד שהם מתפרקים.
(פורסם גם ב-עיר בירושלים, 18.8.06)
עכשיו הם מבוערים
והיא תמורת החמץ שילמה גם שילמה
צל אישה
אני אוהבת את איך שאתה כותב.
אמנם כתוב יפה מאוד, אירוטיקה לירית, אבל זה מה שגורם לכם אושר: השדיים שלנו. אמיתיים או משתקפים. אולי תגדלו לבד ותענגו אחד את השני, אה?
למה תמיד כשגבר כותב על ציצים מגיעה מישהי ששואלת –
"זה מה שמעניין אתכם???"
נו, הרי את יודעת את התשובה-
התשובה היא "כן" בציצי רבתי.
למה להזדעזע מזה כל פעם מחדש.
כן, הם כאלה כנראה.
לא מאוד מתוחכם מצידם אבל לא דורש פליאה מזועזעת בכל פעם מחדש.
קודם כל הכי חשוב שלדעתך אני כותב יפה.
בקשר לשדיים: מה לעשות זה כמו שאמרת.
אבל לא רק בזה אני מתעניין. הסיפור גרם לי לחקור מה הטמפרטורה בקראקוב שם מתרחש הסיפור באפריל (חג הפסח) כדי שלא יצא משהו בלתי סביר שהם קופצים למים קפואים.
אז כ-14 מעלות. גם זה נראה לי אולי קר מדי. אז חקרתי כיצד נשים מקיימות את מצוות המקווה, האם במים קרים ואם כן אז יש לי קייז: אם בנות ישראל טובלות במים הקפואים, קל וחומר שני נערים עבור תענוגם.
שיח נשים בנושא:
שמחה (07.12.2003 18:16):
ציפי,
אנחנו מאותה מועצה.
גם אני מיד הזכרתי להן את אחיותנו הקדומות שהיו טובלות בנהר הקפוא.
תשובתן הייתה שזו ההנחיה של "הרב" כי כשהמים לא מספיק חמים הנשים מתכווצות וזה לא כשר.
מה שמחזיר אותי למשפט שבו פתחתי את הודעתי הראשונה: "שלטון הרבנות והבלניות במקואות"
צפי_ג? (07.12.2003 20:26):
אז איך טבלתי בליל הסדר במים קפואים, שהיה צמוד לשבת? תסבירי לי את זה?
אז לא התכווצתי? (אני טובלת במקווה כפר גנים. ניסית שם"?)
אם לא מתגמשים, את יכולה לנסוע למקווה בסביון, שם הבלנית מאוד לא קפדנית. בימים טרום מקווה נורמלי בעיר הקודש, טבלתי רק שם.
סוף ציטוט.
מעניין. הא. אצלי לפחות זה טבעי היצר שלהם. והעיקר שתמשיכי לקרוא אותי.
שפה יפה. איזה עונג לקרוא את הסיפור. אהבתי. נהדר.
נראה לי כי רק נערים יסתפקו בצלליות ובהשתקפויות במים.
התיאור של הנערים במים אירוטי ויפה.