אלכס

אלכס 

סוניה גרה בדירה ממול, בבית החדש. לא הייתה לה נפש חיה בעולם מלבד אלכס, הכלב שלה. באחד הימים חזרה סוניה מהמכולת עם סל קניות ועם אלכס. אני חזרתי מבית הספר ונפגשנו בחדר המדרגות. סוניה נזכרה ששכחה לקנות משהו.

"את לשמור עליו, אני לרוץ למכולת, אני תיכף לחזור."

כשהלכה, עליתי אתו לגג. בחנתי את הזין הקטן והדק של אלכס, אחר כך השכבתי אותו על גבו בחיקי והתחלתי לשפשף לו עד שגמר. מאז היה אלכס כרוך אחרי. בכל פעם שהיה רואה אותי, היה חורק שיניים, מותח את צווארו ומנסה לרוץ לקראתי. הייתי משכנעת את סוניה לתת לי אותו לחצי שעה  והייתי עולה אתו לגג. 

רק חודשיים אחרי שעברנו לדירה החדשה, נזכרה אמא לעשות סדר בחבילות שסחבה מהדירה הישנה. היא מצאה בובה ישנה ששיחקתי אתה כשהייתי בת שלוש. בובה, שכאשר מוציאים את המוצץ מהפה שלה היא בוכה, ונרגעת רק כשמחזירים אותו לפיה.

באחת הפגישות שלי עם אלכס, לקחתי את הבובה לגג. אחרי ששפשפתי והקשיתי את הזין הקטן והדק שלו, הרמתי את הבובה וחילצתי את המוצץ מפיה. הבובה התחילה לבכות לחלל הגג. הובלתי את הזין של הכלב לפה של הבובה והיא השתתקה. הוצאתי אותו מפיה, והבובה ייבבה. וכך פעם אחר פעם עד שאלכס פלט את טיפותיו, והן נזלו על לחייה הורודות של הבובה, והכתימו את צווארון התחרה של שמלתה.

בימים שסוניה הייתה מטיילת ברחוב עם אלכס, הוא היה תוקף ילדות שישבו בעגלה וחיבקו בובה. לסוניה לא נותרה ברירה אלא לסרס אותו ומאז החלה דעיכתו של אלכס עד שיום אחד מת. אולי קיבל התקף לב.

ראיתי את סוניה יוצאת בערב כששמיכה מגולגלת בזרועותיה. הבנתי שהיא עטפה את אלכס ועומדת לקבור אותו. רצתי הביתה והבאתי את הבובה. הוצאתי מפיה את המוצץ, הגשתי לה אותה ואמרתי: "קחי סוניה, תניחי גם את הבובה בקבר, ביחד עם אלכס, את שומעת, גם היא בוכה על אלכס."

סוניה לקחה את הבובה ואמרה: "אני עכשיו להביא כלבה."

"הכי טוב כלבה," אמרתי, וטמנתי את המוצץ בכיסי.

(פורסם גם "כל העיר" של ירושלים מרשת שוקן-הארץ ב-29.9.06)

.