ירושלים – נצנצים לדמותה

כמו שכתבתי בזמנו למישהי מכאן, שאמרה שהיא מסתדרת במקטעים מירושלים, כלומר שטחים
ללא רצף גיאוגרפי,
אצלי ירושלים נחלקת לפחות ממקטעים:
אצלי מדובר בנקודות ספציפיות בעיר בהן אני יכולה להסתדר.

אנסה למנות כאן את המרכזיות שבהן ולתת בהן סימנים. אז ככה:
אני מסתדרת בדירה שלי ובגינה, בעיקר באזור שליד הדקל שם מוצל ורגוע.
בסופרמרקט, בבתי שארית הפליטה של אחרוני חבריי שעוד נותרו כאן שרובם עומדים
אף הם לעזוב, בחלק מהרחוב שלי, בסינמטק-שלאחר-השיפוץ, לב-סמדר, הרוזה, סלואו-משה,
ועין כרם.

גם בשוק מחנה יהודה, בחלקו החדשני-טרנדי וגם בשוק העיראקי, חביב לי.

לפעמים אני מוצאת עצמי מסתדרת בחלק זה או אחר של קיוסק מסויים,
החלק האולי פחות שומר מצוות והיותר סטודנטיאלי,
ישנן פיצוציות ספציפיות שיותר לרוחי, בעיקר אם הן פתוחות גם בשבת,
אבל לא תמיד אני מרגישה בנוח בכל חלקי הפיצוציה כולה, אלא יש מדפים בהם
אני מרגישה יותר בנוח מבאזורי מדפים אחרים.

לא תמיד קל לאפיין או לנבא אלו נקודות בעיר תסברנה לך פניהן ואלו תפננה עורף נוקשה.

רבות היו הנקודות בעיר שהיו חביבות על בעליהן והוא יכול היה לשוח בן שעות,
לפטם ולפנק את נשמתו הדאובה עד כלות, ועד שלווה,
שהפכו בן-לילה לנקודות שחורות, נקודות חרבות עם גלעד-אבן ונרות של זכרון,
או סתם נקודות ללא עבר היסטורי מחוייל שהוכרז בהן אמברגו עירוני, ככה סתם כאילו
כלום, מכורח איזו רוח קודש או דבר מה אחר מופשט, מסוג הדברים
הללו החמקמקים, שירושלים מנוהלת על ידם, ועל ידם בלבד.

כי הרי ידוע, שלית דין ולית דיין, שאין לעיר מושל אמיתי מאז ימי הטדי,
ושהעיר הזו, מסתורית וגם צפונה, אבניה מדברות, נקודותיה מרצדות,
והיא עצמה אינה נתפסת.
בטח לא ככלל, ולא ברצף, כבר לא בקווקווים, עכשיו נותרנו רק עם שלב הנקודות,
כמו במשחק קלאס מהילדות שיש לקפוץ מנקודה לנקודה ובאמצע אזורים מתים,
שאם אתה נוגע בהם, או עולה על הקווים, על אחריותך בלבד,
והכל-עובר-עליך, ראיייייייייי,
1-2-3 דג מלוח ועמודווווווווווו לפניך מחסום ומאחוריך צעדה מימינך לווייה ממלכתית
ומשמאלך ביקור נסי, תישארי בנקודה-ואל תזוזי אחרת את מתה- חיי שרה.