נטע אלקיים אמנית
אני סבתא זקנה, יושבת על ספסל
מביטה נכחי על קיר בטון מלוכלך
מלא שכבות נייר, מודעות פרסום
ואבל
פתח חנות מצחין, עובר ושב
פתח חנות מצחין, עובר ושב
מסתכלת
מזכיר לי אנשים מהזמן ש"הייתי"
אני, ששייכת לאנשים ש"היו"
לובשת שמלה פרחונית
של הימים ההם
זאת אומרת, האלו
שדיי מונחים על ברכיי ולי זה לא מפריע
מצב-רוחי מרומם, מזמזמת שיר
בטוחה כי אני מנעימה את זמנם
וגם העובר ושב
כבר מייחס לי תשומת לב
ועין
הרע
אני פוחדת, יורקת מבלי שייראו
בין שדיי
ממשיכה לזמזם
ממשיכה לזמזם
מתעייפת
עפעפיי מכבידים ואני שוקעת לאט
בתנומת בין ערביים
אל מעבר לים
תחת שקי עפעפיי
תחת שקי עפעפיי
המדבר הלוהט
המוכר
המוכר
שיר דוחה
והתגובה שלך עוד יותר דוחה
אולי דרושה טיפה של ניכוש פואטי, אבל זה שיר אמיץ וזאת חדירה לנושא שלא ראיתי שמעיזים לגעת בו.
כל הכבוד, נטע.
אשמח לשמוע אפה הרגשת
את הצורך בניכוש-
תודה על הביקורת המנומקת.
מסתבר שלעומתך יש פה אנשים
שחושבים שזה אתר חירייה…
אהבתי את הרעיון ואת החמלה. מלא רגש. מה דוחה פה? מה שכן, אולי כדאי להאריך את השורות זה נראה י יותר נכון. אבל עזבי, זה סתם.
במקור זה היה קטע פרוזה, אבל שכתבתי אותו כשיר, אולי זאת הייתה טעות
הארכתי שורות בהמלצתך, מיכל
תודה
בבקשה. זה אפילו עוד יותר מרגש ככה. וההיא עם היריקה בין השדיים הרגה אותי. הבורות. הטמבליות.
השיר יפה ונוגע ללב. גם נקרא בזרימה (החיתוכים התכופים אולי לא תמיד מסייעים לה).
בניכוש (סליחה על הביטוי – עדיף לומר פשוט עריכתך את השיר) בעיקר התכוונתי לכמה עניינים שאולי אפשר לשפר שורות הסיום. טוב, אפרט, למרות שנשבעתי לא לעשות את זה כאן יותר:
תחת שקי עפעפיי
הפרשת מי המלח
הן
סבתא זקנה
לא מפרישה דמעות
בהתחלה לא הבנתי מה הן… כשאין סימני פיסוק המלה "הן" מבלבלת. לקח לי זמן להבין שזה "הן" במובן של "הלא".
ואולי גם אין צורך ב"הפרשת"? יש אחר כך "מפרישה". ואז זה כבר מאבד כוח.
ועדיין סבתא אני
אם לחשוב
שאינני עוד
ופה העיקר – הסיום הזה נראה לי כללי לעומת העוצמה החודרת של רוב השיר.
אמיר, חן חן אני שמחה על דבריך ומסכימה איתן
אנסה לערוך את זה שוב ואשמח לתגובתך
ברכות
נטע
נטע
לטעמי השיר הזה כל כך יפה, אמיתי ואותנטי שרק אטימות וגסות רוח הננעלות בבועה אנונימית יכולות להוליד ביטוי גס ודוחה כתגובה הדוחה שקיבלת. יכולתי לראות את הסבתא הזו מתעוררת לחיים מתוך השיר, אני מכיר את הסבתא הזו מנסיעותי הרבות באוטובוס מהנגב המערבי לבאר שבע. הייתי מעבד קצת יותר את החלק האחרון "מהפרשת מי מלח… ואולי גם מוותר על "בעודי מסיימת לכתוב שורות אלה היססתי" זה מחליש לטעמי את השיר היפה הזה
למה השיר דוחה???
יריקה בין השדיים זה לא מגעיל אתכם???
זה לא משנה על מה כותבים,השאלה היא איך כותבים ומוכרח לאמר את האמת מי שחושב שהשיר הזה כתוב יפה או טוב שיעבור כמו שאומרים לשפה אחרת.
יריקה בין השדיים זה לא מגעיל אתכם??? סוף ציטוט.
גברת יקרה, אם היית קצת פחות אמיצה ונלהבת להשמיע את דעתך המתיימרת להיות ביקורת מנומקת אולי היית מודה שפשוט השיר לא דיבר אלייך כי הוא מדבר על משהו שאת לא מכירה, או במילים אחרות לא קיים בבינתך ובהשכלתך ומשום כך אין את מתחברת אליו. עם גישה כזאת לא תגיעי רחוק ותמשיכי תמיד לאהוב רק את מה שמוכר לך ומה שלא יהיה "מגעיל" בעינייך.
היריקה בין השדיים היא יריקה סמלית נגד עין-הרע חלק מתרבות רבת שנים של ערבים ויהודים "מגעילים" (להגדרתך)
והיא שימשה אותי לתיאור הדמות אליה אני רוצה לשאוף, דמות דוחה ודחויה של סבתא זקנה אבל שכבר לא אכפת לה מה יגידו אנשים כמוך שחושבים שהם יודעים הכי טוב מה יפה ומה דוחה.
בזעת עליק.
לא.
זה דווקא נוגע לליבי.
אמרו את זה קודם – "שום דבר אנושי אינו זר לי", ובייחוד לא פגיעות האדם ועלבונו.
קצת יותר אהדה אנושית תיטיב אתנו כולנו, לא?.
משה היקר
תודה רבה על הביקורת הכנה
אני אנסה למצוא שיוף הולם לסיום
יכול להיות שהוא באמת מיותר
קראתי את זה שוב ואני גם הרגשתי שלקראת הסוף הקטע נחלש
נטע, זה יפה. נדמה לי שגם אני מכירה אותה… הערת הגהה קטנה – עפעפיי מכבידים…
אני גאה בך!
השיר מרגש לוקח אותי למחוזות ילדותי, בקיצור זוהי סבתנו עליה השלום.
תודה, אמא