נטע אלקיים אמנית
מהיום בו קראתי את דבריך והפכתי במילותך
החל עולה באפי ריח נשימותיו של אהוב קרוב
חלמתיך בהקיץ, מחשבותיי מלבות אש בחיקי
בעיתות משובה שקונות להן משך
ניצתת בתוכן מלהט, משטה וכובש הבלותן
ממלא אותן אמיתות משובשות-דעת
מאלפן לכדי רודנות והן מורדות בי לספר
כי אתה הוא בסיס הטוהר והכנות
השקט הקדוש לו נזקקה נפשי המחוללת וגופי המטומא
האם תבואה חרבך בנדני?
לתת מזור לשיצפונה וקיצפה המייסרים
או שמא אתה כמיהה חולפת? המצאה דמיונית
ומורדת של צמאון אישה בנבכי בדידותה?
מילים אלו יוצאות ממני כמעשה היין בסוד
מיודדות הן עימי כעת אולם כדרך החמרמורת
סופן שיכוני בבוז כשאתפקח
לכן אכתוב את שבליבי טרם יחמוק הבהוב זה
של מהפכה בבטני
מעולם לא ראיתיך אך מילין אלו שיוצאות
תחת טיפוף כריות אצבעותיך
כמו מרקדות הן למנגינת ליבי
ושורטות ופוצעות ומדגדגות את עורי
ענה לי כעת באחת לבלי שוב
התינשא לי אהוב?
מעניין.
תודה…
אז תשקול?