נטע אלקיים אמנית
לאהבות שהיו
שלום
הייתי רוצה שתקראו את המכתב כאילו נכתב רק בשבילכם, ולכן אכתוב אותו ביחיד.
מה שלומך? מה עם חיי האהבה שלך? אני לא הכי חרוצה ולא ממש משתדלת לפעול הרבה למען מטרה נעלה זו הכוללת גם זוגיות, מין וכיוצא באלה, אך אני חייבת להודות כי קשה להימנע מלחשוב על זה, וכתוצאה מכך, לחשוב אותך.
להתעלם טוטאלית מדברים פירושו לבקש מהם שיחלחלו יותר עמוק בך.
אני עוצמת עיניים עכשיו. ורואה פריים שלך. בדיוק במצב ובמראה שלך כשהיית בחיים שלי.
מהאהבה אחת לשנייה אני מצליחה להבחין בין עבר להווה ובאופן מאוד נדיר מרגישה את כמות הזמן שעבר. אבל בזמן שאני לבדי כאילו אין זמן בכלל…הוא עוצר, לא זז. דווקא אני אוהבת שכך, הלבד הוא כמו יום אחד ארוך ומתמשך שבו אין לי גיל ואני מנותקת מהכל…
בדיוק התעוררתי וגיליתי שנרדמתי עם הבגדים שלבשתי אתמול. שמתי מוסיקה וצחצחתי שיניים.
עכשיו הריח של האבק ממכונת-הכתיבה עולה לי לאף. בחדר הזה שלי היא נמצאת ליד המיטה, לא בסלון כמו שפעם. אני קצת מקוררת ויושבת מול התנור ברגליים פתוחות. זה נעים.
בטח עכשיו אדם אחר מעסיק אותך בחייך. גם לי בן-אדם שכרגע מסקרן אותי ומעורר בי רגשות שונים, בניהם חיבה. לא יודעת, נראה מה יהיה.
איך לקרוא לך? אהבה ישנה? אהבה לשעבר? אולי "אדם שפעם אהבתי"? כל זה לא יהיה נכון. כי אפה שהוא תמיד אצליח לשחזר את רגש-האהבה הטהור שחשתי אז. העניין הוא שהרגש הזה כבר התנתק ממך והפך להיות מופשט שאפשר להלביש כמעט על כל מי שאבחר. יש בזה משהו איום. אבל אנחנו עושים את זה כל הזמן…בני-האדם. ברגע שחשנו רגש נעים וטוב, ננסה לשחזר אותו בכל מחיר. (ראה ערך סמים ואלכוהול) אני זוכרת שפעם ניסיתי לגמור רק מלחשוב והצלחתי.
זה בטח קצת יפחיד אתכם, האהבות שהיו לי, לדעת כמה אמיתיים אתם בראשי. אני יכולה להיות אתכם אם אני רוצה ואף אחד מכם לא יידע.
האמת שזה שקר יהיה להגיד אמיתיים. אתם לא אמיתיים שם…כדי להיות אתכם ניקיתי את כל ההפרעות המיותרות, המריבות, הכעסים, האדישות והרוע. בדמיוני אתם שם רק בשבילי. אוהבים רק אותי ולפעמים אפילו כולכם ביחד, בדמיוני אני כל עולמכם אבל אתם לא כל עולמי.
מעניין אם כשאזדקן עדיין תישארו בדמיוני צעירים ויפים כמו בזמן שהכרתי אתכם. ובכלל כשאני אהיה זקנה אני עדיין אשמע מוסיקת האוס לפעמים בבוקר כשמתחשק לי?
אני אסיים את המכתב בלהבהיר לכם כי אין בי שום רצון לחזור לעבר ההוא ואני אף לא משתוקקת לראות אתכם במציאות, זה רק יבלבל אותי.
אבל כתבתי לך את המכתב ברגע שבו רציתי לעצור שנייה לפני ההתאהבות הבאה ולשאול את עצמי, במי אני מתאהבת כשאני מתאהבת? מה נשאר לי מזה אחר-כך?
האם בכל אותם פעמים שאמרתי לך "לנצח" גזרתי על עצמי את קיומך הנצחי בתוך מחשבותיי?
עכשיו אלך לסדר לי את החדר ואת כל הבגדים מארוני השפוך על הספה, המיטה והשטיח.
אחר כך מקלחת ארוכה…או אולי קודם קפה.
נשיקות
אהובתך לשעבר,
נטע
שאלה טובה, מה נשאר מההתאהבות בסופו של דבר, מהם הריקושטים של ההתאהבות כשזו מתפוגגת.
היי נטע
הכנות שלך רגשה אותי,
הרצון לעצור את הרגע -הצלחת להזכיר לי מחשבות אינטימיות, ופתאום לקרא את זה.
להתראות טובה
תודה טובה
אני שמחה שזה עבר
זה באמת היה רגע אינטימי מאוד.
לדעתי , כל האהבות של האדם הן הוא. מה שנותר מהן זה האדם עם יותר אהבה. כל האנשים שהיו התמונות של אותה אהבה ,הם אנשים להודות להם ולאהוב אותם על שהיו . כל מה שהיה פחות מוצלח , עליו סולחים מתוך אהבה ושוכחים ,פשוט זוכרים שאין מושלם ודרכם, שגם אנחנו לא מושלמים.
כשקראתי את מכתבך התרגשתי מאוד. לא מזמן קראתי מכתבים שלי מלפני למעלה מעשרים שנה ,וכולם היו אהבה (לחמש אהבות שונות),וכולם היו דומים ,עד כי יכולתי להבחין ביניהם ,רק אם על יד ה"היי" היה מצורף שם.