מאיגרא רמה לבירא עמיקתא

הי 
מזמן לא הייתי כאן, והיו לי סיבות טובות ורעות. אחת מכל סוג.
את הסיבה הטובה אתם יודעים. היתה לי תערוכה והגעתי לקו הסיום מותש, אחרי יותר מחודש שבו פעלתי על 4 שעות שינה ללילה. בסוף התערוכה יצאה כמו שרציתי, כך שהכל היה שווה את זה. באו המון אנשים וקיבלתי תגובות נהדרות וגם היו הדים תקשורתיים. עכבר העיר, YNET,לאשה ו"מהיום למחר" בערוץ אחד, בינתיים. לפי מה שאני יודע יש עדיין תנועה לכיוון בית "אחותי" ואנשים מגיעים לראות את התערוכה באופן עצמאי. 
אני מתכנן שתי פעילויות במהלך התערוכה: שיח גלריה בהשתתפות המצולמות ומעגלי הקשבה בהנחית איבתיסאם מחמיד, אחת מהנשים המצולמות, שהיא כדבריה רודפת שלום.  אודיע על כך בהקדם.

אבל ככה זה בחיים, כנראה שום דבר טוב לא מגיע לבד. יום לפני הפתיחה התחיל אבי להרגיש לא טוב. בריאותו גם ככה לא היתה מדהימה. בשבת שמיד אחרי הפתיחה נסענו לחיפה וראינו שמצבו ממש מדורדר. הוא אושפז בחשד לזיהום בבטן, כרגיל אצלו לאחרונה. אלא שזה לא היה זה. כשבוע אחרי, גילו שהוא עבר אירוע מוחי. מאז מצבו החריף והתדרדר עוד יותר. הוא לא אוכל ולא שותה וגם לא ממש מדבר. הוא במין חצי הכרה. הוא צועק מכאב לעיתים, ועונה לנו בכן ולא ובסדר לשאלותינו ותו לא. הוא אמר שנים שלושה משפטים בעיקר: "אני רוצה לשתות" בוריאציות שונות. הרופאים לא נותנים לנו תקוה. אנחנו ממשיכים לקוות, אבל התחושה שלי היא שהם צודקים. זה נראה אבוד. 
זה לא שהוא צעיר או משהו. הוא בן 83 וחי חיים מלאים, אבל הפרידה קשה. היא תמיד קשה, אבל קשה הרבה יותר לאור העובדה שהוא הולך להפסיד את הילד שלנו בשלושה חודשים. קיווינו שהוא יספיק לראות אותו לפני מותו, אבל עכשיו זה נראה רחוק. לתינוק שלנו כנראה שיהיה רק סבא אחד נוכח. וגם ככה יש לו רק סבתא אחת נוכחת. כואב. כואב תמיד להיפרד, אבל עוד יותר כואב להיפרד מאב דקה לפני שאני סוף סוף הופך לאב בעצמי, אחד הדברים שתמיד רציתי להיות.
אז ככה הכל מתערבב – התערוכה,שהיא שיא מסוים, אישי, הלידה המתקרבת שהיא מבחינתי, האירוע המשמח ביותר, ומצד שני הפרידה המתקרבת מאבי. 
אני יודע שאני נשמע עכשיו מרוחק. מי שמכיר אותי בטח מרגיש שזה מוזר שאני לא מביע את הרגשות שלי ממש. אני יודע שזה מצד אחד הניסיון שלי לא להתפרק עכשיו ולפרק איתי את אמי ואחי ומצד שני זו גם התקווה שפתאום אבי, האדם שהכי נאחז בחיים, שאני מכיר, שפתאום הוא יחזור לעצמו.הוא כבר עשה כמה חזרות גנרליות למעמד הנוכחי ויש תקוה שגם זו חזרה. 
 
נחיתה קשה אחרי הHIGH של התערוכה. 

איבתיסאם הבטיחה לי להתפלל בשבילו. אני אדם שאינו מאמין באלוהים כלל, אבל אני מאמין באהבה ובאנשים. אם תחשבו עליו ותאחלו לו טוב, אני מאמין שיש בזה עוצמה. יחיאל שמחון – אבא שלי.

אני משום מה לא מצליח להעלות תמונה שלו, אז שיהיה בלי.

תודה