הבלוג של מיכה שמחון צלם אמן מורה מרצה פמיניסט נשוי ואוהב אבא לאימרי ועלמא מזרחי חברתי עצבני חייכני רגיש רוקר בנשמה בשלן
יחיאל שמחון ז"ל, אבי עליו השלום, נפטר ביום חמישי ה6.12.2007
אלו מילות ההספד שלי עליו
אלו מילות ההספד שלי עליו
אבא שלנו מת
אבא שלנו היה עבורנו סמל של היאחזות בחיים. הוא לעולם לא וויתר על רגע אחד של חיים, אולי בגלל ששורש החיים היה מצוי בשמו. יחיאל. אפשר לומר, שחייו נעו במורד מצבו הרפואי ולמרות שמצבו הלך והתדרדר ואל נכותו התווספה מחלת הכליות וזאת בנוסף לעוד כמה בעיות רפואיות ועדיין, היה ברור שהוא בוחר בחיים. לעולם לא וויתר!
אפילו בבית החולים, עכשיו, כשאושפז אחרי אירוע מוחי, היה נדמה, שהנה הוא יוצא למאבק נוסף ומנצח, היה נדמה ששוב הוא בוחר בחיים, אבל זה לא הסתייע בידו ומצבו רק הלך והתדרדר. ואז הכל קרס.
החיים בהם אבא בחר התחלקו בין עבודתו למשפחתו. אלה היו שני הדברים שמילאו את חייו במשמעות. הוא היה איש משפחה ואיש עבודה. מבחינתו העולם נחלק למשפחתו ולשאר העולם. הוא כל הזמן חשב על המשפחה שלו ואיך לקדם אותה ולפתור את הבעיות של כל אחד מאיתנו. אנחנו היינו אלה שהעסיקו את כל עולמו ואנחנו היינו אלה שיכלו להדיר ואף הדירו שינה מעפעפיו.
מצד שני הוא מעולם לא הניח לעצמו להתבטל. למרות נכותו מזמן שהיה בחור צעיר, הוא עבד כל רגע כמעט עד גיל שמונים. זה מילא את חייו.
את זמנו הפנוי הוא בילה עם נכדיו, אותם אהב יותר מכל ואשר החזירו לו אהבה רבה. הנכדים נתנו לו סיבה אחר סיבה לחיות: בהתחלה אייל ואחר כך לילך ולבסוף תומר. ואני וסיגלית סיפקנו לו עוד סיבות עם הנישואין וההיריון, אבל את הסיבה האחרונה שנתנו לו הוא לא הספיק לראות, את הנכד הרביעי שלו.
אבא שלנו היה אדם חולה מאז שהכרנו אותו. כבר כילדים חווינו את החרדות שלא יחזור מהניתוח הזה או האחר אליו אושפז. תמיד בלכתו ציווה עלינו לדאוג לאמא שלנו ואחד לשני ולהיות ילדים טובים.
מאז גדלנו והוא תמיד חזר. פעם אחר פעם.
היינו ילדים טובים ואחר כך נערים טובים והיום אנחנו כבר מבוגרים ועכשיו הוא לא חזר.
והנה התסריט הרע הזה שהתכוננו אליו כל חיינו מתממש. אז אנחנו נישאר כאן עכשיו בלעדיך, אבא, ונשמור אחד על השני ועל אמא כמו שתמיד הבטחנו.
אבי, יחיאל שמחון ז"ל ואמי, אסתר שמחון, תיבדל לחיים ארוכים, בתמונה שצולמה ב3.3.2007
.jpg)
מיכה
יהי זכרו ברוך
איזה פנים היו לו איזה מבט שובב
כמו תמיד התמונה אומרת כל כך הרבה אצלך
ואמך תיבדל לחיים ארוכים קסומה
אנא מסור לה את השתתפותי בצערה העמוק.
גם אם היה חולה כל החיים , כמו שהוא נראה בתמונה הוא היה נוכח במלאות.
בידידות
מירי
מיכה
מאוד מצער, הוא כל כך מאיר עיניים.
אהבתי שיכולת לשתף את כולנו במחשבות הפרטיות שלך.
באמת אמא שלך זקוקוה לך.
שלא תדע צער.
טובה
משתתפת בצערך. עיניו ניבטות והן מביעות טוב לב. תיארת אותו כל כך טוב וחי שיש לי הרגשה כאילו הכרתי אותו.
אמך תיבדל לחיים ארוכים נראית כמי שתחזיק את המשפחה. שימרו עליה.
קשה לעבד הורה, הנחמה היא שאהבו אותו מאד בחייו.
תנחומי מיכה. כל כך כואב לאבד אבא. אני מקווה שהלידה הקרובה תפיג קצת את הכאב.
מיכה,
תנחומיי.
מעגל החיים צורב בנו קושי.
ולפעמים יש נחמה בקצה.
שיהיה כמה שיותר קל.
שירה.
אוי, נרעדתי כשראיתי את ההודעה.
תנחומיי לך, מיכה.
נראה לי שההתכוונות שעשית לפני איננה לשווא.
האדם נראה שחי היטב, על אף המחלות,
ובאמת מהתמונה הוא נראה עם יופי של אישיות.
תתנחמו לכם יחד, המשפחה, כמה שצריך,
ותאספו כוח מהביחד.
יהי זיכרו ברוך, תנחומי . אני מאמינה שמעשים טובים שלנו כאן משפיעים עליהם שם. אז שיהיו לך חיים מלאים בטוב.
מיכה וסיגלית היקרים,
תנחומיי לכם, מקווה שלא תדעו עוד צער.
דברי הספד נוגעים ללב כתבת לאביך.
באהבה
איריס ארגמן (תהודות זהות)
כל התנחומים לך ולמשפחתך, מיכה. ישנן פרידות שנדמה לנו שנוכל להתכונן אליהן ואפילו להתנחם בכך שאהובנו לא יסבול עוד לשווא.
בכל זאת כשמגיעה הפרידה היא אינה דומה לדבר מכל אלה שחשבנו שהיא תהיה. הסופיות חותכת וכואבת כל כך.
אביך חי חיים מלאים ומשמעותיים ויש בכך מעט מן המעט של נחמה.
אני מקוה שיהיו בכם הכוחות לתת לאבל את הזמן הרב שדרוש לו.
תודה לכם, קהילת הבלוג היקרה שלי. הדברים שכתבתם כאן מאד מחזקים ומנחמים.
מיכה, אני משתתפת בצערך.
המקום ינמח אתכם…
אוי מיכה יקר ואהוב, אני כל כך משתתפת בצערך ושולחת לך הרבה ניחומים וחיבוקים, אני מקווה שתדע רק רגעים ספורים של צער בחייך.
מיכה,
יש פרידות שלגיל, לחוסן הנפשי ולרוח החייכנית אין מימד בהתמודדות איתן..
תהיה חזק, שלא תדע עוד צער.
תנחומיי לך ולמשפחתך.
מיכה,
שלא תדע יותר צער. הכאב עדיין מאוד טרי ותמונת החיים עדיין שלמה ואלה הרגעים הכי כואבים. קשה כשנפרדים מאדם קרוב ויקר . אין הרבה מילים לנחם במקרה כזה.
חבל, שההכרות איתךהיא באמצעות קטע כואב של פרידה מאהוב, אך יש בך כנראה משהו אצילי שמשתף אותנו כאן ברגעים האינטמיים שלך עם משפחתך. כולנו דומים בתחושות הכאב שלנו.
שושנה ויג
רציתי להודות שוב לכל המנחמים אותי כאן. אני באמת מרגיש את נוכחותכם המנחמת אפילו דרך הכתוב כאן בלוג. את חלקכם אני מכיר במציאות, חלקכם רק ורטואלית וחלק אפילו רק לראשונה עכשיו ועדיין התחושה הזו החזקה שעולה, שאיני לבד באבלי. תודה.
שלא תדע עוד צער, ידידי.
אתה יצוק מסלע – זו המסקנה מההספד הרגיש הזה ומהמבט שנותנים הוריך בנו.
השבריריות של גופו של אביך היתה שניה לעוצמת אחיזתו בחיים. המשך את דרכו וכך הוא יחיה דרכך ודרך נכדיו, בדרך הלב.
מיכה, עצוב.
עצוב מאוד