הבלוג של מיכה שמחון צלם אמן מורה מרצה פמיניסט נשוי ואוהב אבא לאימרי ועלמא מזרחי חברתי עצבני חייכני רגיש רוקר בנשמה בשלן
הי, מזמן לא כתבתי כאן משהו חדש.
אני עסוק מעל לראש עם התערוכה שלי: "עטויות" שאם לא שמעתם עליה סימן שלא הייתם כאן.
המצב עכשיו הוא שהתערוכה תלויה על הקיר אבל ללא הטקסטים וללא עבודת הוידיאו וללא המיצב.
הקטלוג עוד לא מודפס, אבל אני אופטימי. זה יהיה מוכן בזמן, בשלוש שפות!!!
ומה שרציתי בינתיים זה להראות לכם עוד תמונה מהתערוכה עם טקסט.
בעצם כבר הראיתי אחת כאן אבל הגיע הזמן לעוד משהו שיעורר אצלכם את התיאבון, אני מקווה…
אז תכירו את איבתיסאם מחמיד, רודפת שלום מהכפר פרדיס ליד זכרון יעקב.
.jpg)
איבתיסאם מחמיד
רודפת שלום, יו"ר עמותת "השלום מתחיל בפנים".
מועמדת עצמאית ב-1998 לראשות מועצת פראדיס.
עד גיל 35 התלבשתי כמו אישה ישראלית: ג"ינס, משקפי שמש, קארה, פן, התאפרתי הרבה – העיקר שיחשבו שאני תימנייה או מרוקאית. עד שפעם אחת נהג אוטובוס ניסה להוריד אותי בדרך לחדרה כשהוא גילה שאני ערבייה. אמר לי: "אתם פוצצתם את חדרה בפיגוע". כל הלבוש הזה, ההתייפייפות והחיוך לא עזרו לי. פתאום הבנתי שהיהודים לא יקבלו אותי כישראלית, תמיד יראו בי ערבייה פלסטינית.
אמרתי – אוקיי, לא רציתם אותי באופנה הזאת, תקבלו אותי "חומייני". "טרוריסטית".
לבשתי את הלבוש הזה כדי להתריס כנגד החברה הישראלית. ואז גם התחלתי לחזור לשורשים שלי, להבין מה קרה לסבתא שלי בטנטורה, מה קרה בטבח שם. חזרתי לדת, והיום אני מתפללת ואפילו נסעתי לסעודיה.
בעקבות הסיפור הזה הפכתי לרודפת שלום. היום אני מודה לנהג הזה שהחזיר אותי לנכבה שלנו, לשואה של היהודים. במעגלי ההקשבה הבנתי את הצורך לגעת בפצעים כדי שאפשר יהיה להתחבר לכאב ולחיות ביחד.
(בתערוכה לצד כל פורטרט יוצג הטקסט שהמצולמת כתבה בשלוש שפות: עברית, ערבית ואנגלית.)
להתראות בגלריה של בית "אחותי" ב-15.11.07 ברח" מטלון 70 פינת צ"לנוב בשעה 19:00-22:00
ההזמנה לתערוכה נמצאת כאן ובה כל הפרטים
מיכה
פורטרוט נפלא מיכה. רמברנטי כזה. ואיזה כוח ואור ועם זאת רכות ועצב מפיקים פני איביסתאם. ומשום מה היא נראית לי יפה כזו עם כיסוי הראש הלבן. לא מבעיתה כמו שבדרך כלל אני מרגישה כלפי נשים שמכסות ראשן.
אני אבוא לתערוכה, מבטיחה. זה כל כך מרשים. תעלה עוד פורטרטים בבקשה.
הי יעל
תודה על המחמאה.
כמה התגעגעתי להיות כאן. אין לי עכשיו בעצם זמן להיכנס, כי בדיוק קיבלתי את הקטלוג להגהה בקובץ. יש בתערוכה כמה פורטרטים, שמזכירים את הקלאסיקה.
אני אעלה כאן עוד איזה אחד בהמשך ואחרי הפתיחה לאורך החודש וחצי את השאר, אבל היום תליתי את התמונות וזה נראה הרבה יותר טוב על הקיר במסגרות זהב והטקסטים של המצולמות והוידיאו. בקיצור אני מבטיח שיהיה מענין.
טוב, שאתה מזכיר, אשתדל לבוא, מענין להיות שם.
להתראות טובה
הי טובה
אשמח לראות אותך.
מיכה
מיכה יקר- אני כבר ממש ממש מחכה לתערוכה.
הפורטרט יפהפה ומעורר מחשבה, וכך גם הטקסט.
בכלל, העשייה הזו- נתינת מקום ובמה לנשים שבדרך כלל לא מקבלות את המקום הזה היא עשייה כל כך חשובה ונדיבה.
כן זה מסקרן נורא.
העיניים שלה – איזה גודל של עיניים ואיזה מבט. אתה מצליח להשרות עליהן שכינה או להוציא החוצה את השכינה שבתוכן וזה יפה מאוד.
הי מיכל
תודה על התגובה
את יודעת, מיכל, זה תוצר של ניסיון שני. הראשון לא השביע את רצוני ונסעתי שוב לפרדיס עם ציוד הסטודיו והקמתי סטודיו שוב בביתה ובסוף זה יצא כמו שרציתי.
אין לי תפישה מוקדמת ויזואלית לגבי התוצאה, יש לי רק רעיון תיאורטי. התוצאה הויזואלית היא ביטוי של שיתוף פעולה ודיאלוג עם המצולמת. גם בחירת התמונה נעשית בהסכמתה!
אני יודע מה אני רוצה כשאני רואה את זה מולי. אני לא מביים את המצולמת כדי שתתאים לאיזו תפישה מוקדמת.
זה ככה גם בציור, יש איזו תחושה מה זה צריך להיות אבל היא לא לגמרי מדויקת. כשזה "זה" מרגישים מיד. וכשלא – לא יעוזר שום דבר. מתחילים מהתחלה.
תודה אליענה
אני עושה את התערוכה הזו מתוך אמונה בכוחן של הנשים האלה ובכלל.
אחכה לבואך.
הי מיכה היקר,
הצילום נהדר, והסיפור שאיבתיסאם בחרה לספר מצמרר ומרגש. (אגב, יש לך מושג מה משמעות השם שלה)?
אני בטוחה שהכל יהיה מוכן בזמן, אבל אני כמובן מבינה את האטרף שלפני….
שולחת מכאן חיבוק של תמיכה, ונתראה ביום הגדול.
תמסור בבקשה מלא אהבה לסיגלית.
בהצלחה. בטוח כי זה מהנשמה הגדולה שלך.אנסה להגיע לפתיחה
מירי היקרה
תודה לך חביבתי.
הי הגר
פירוש שמה הוא לחייך, מלשון חיוך.
פורטרט מאוד מרתק. אני במיוחד אוהבת שכתבת ליד זה את משמעות התמונה והסיפור שמאחוריה. ככה זה הרבה יותר מעניין.
הי שירי
ככה כל התערוכה והקטלוג בנויים. הטקסט של הנשים המצולמות לצד התמונה שלהן שצילמתי. קולן לצד קולי. והכל בשלוש שפות…
הי מיכה.
נראה ונשמע מאד מעניין.
בהצלחה רבה ובהנאה רבה.
אנחנו צריכות ללבוש שביסים ומטפחות כדי שתחזור לכתוב כאן ?
🙂
הי רונית
תראי, עכשיו אחרי שפגשתי נשים כה מרשימות עם כיסוי ראש, אין לי ספק שאפשר מתוך הכיסוי הזה להמשיך ולפעול בעולם, כך שאם זה מענין אותך, את מוזמנת. אני נשארתי חילוני כשהייתי, אבל מחוזק בעמדותי הפמיניסטיות והמקבלות את האחר (שלי) כפי שהוא.
את חייבת לדעת שאני מתגעגע לבלוגיה שלנו. והיצר לכתוב בהחלט מגרד לי, פשוט אין לי זמן. גם עכשיו אני מרשה לעצמי, רק כי אני מחכה לגרפיקאי, שיגמור את טיוטת הקטלוג ואוכל לעשות הגהה סופית ויאללה לדפוס.
בשבוע הבא אחזור למשוך בעט…
אראה אותך בחמישי?