.
.
אסתר המלכה / ©רבקה ירון
אֲנִי רוֹאָה אֶת הָעֹנִי מִתְלַבֵּשׁ עַל אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה
מָלְכָה בִּירוּשָׁלַיִם בִּשְׁנוֹת הַשְּׁמוֹנִים
בְּלוֹאִים רְעוּעִים נִתְלִים מִכְּתֵפֶיהָ
צִפָּרְנֶיהָ סְדוּקוֹת שְׂעָרָהּ מְבֻלְבָּל
תְּמוּנַת מַחְזוֹר
פְלֶשְׁבֶק
מְזַהָה אוֹתִי
מַה קּוֹרֶה
אֲנִי לִפְעָמִים כּוֹתֶבֶת אֲנִי לִפְעָמִים בּוֹכָה
שְׁתֵּינוּ לִפְעָמִים
סִימֶטְרְיָה שִׁוְיוֹנִית
הָעֹנִי נָאֶה לוֹ לִנְהֹג שִׁוְיוֹנִיּוּת
יָפִים יוֹתֵר אוֹ פָּחוֹת מְלָכִים אוֹ פְּלֶבֵּאִים
עַכְשָׁו הוּא חוֹגֵג בַּעֲדָיֶיהָ שֶׁ
נוֹשְׁלִים
אֶחָד
אֶחָד
אֲאַחֶה אוֹתָם עַד שֶׁ
נְגוֹהוֹת
יִזְרְחוּ עִם פָּנֶיהָ בַּשַּׁעַר שֶׁל לָאִשָּׁה
מַלְכוּת הָעֲנִיִּים הַחֲדָשִׁים
בִּירוּשָׁלַיִם הַבִּירָה
.
בין שתי הרשויות שתי מוֹלדוֹת ומה שביניהן
מקסים ונוגע בלב שירך ,רבקתי ,אכן העוני יוצר שוויוניות -גם למלכה אין בית ואין כתר
אבל האיחוי מפייס ,מזריח שוב נגוהות ,מחבק מחדש את המלכה אסתר בתחפושת הבלויים שלה.נגע בי שירך.
ואני מתחפושת אסתר המלכה בילדותי זוכרת רק כתר נוצץ מנייר ושמלה ישנה ,מאז אני שונאת פורים ,כי הזכיר לי ילדה אחת עם כתר של שוטים על ראשה לעומת חברותיה מלכות אסתר למהדרין נוטפות טול ותחרה. למחוזות הילדות לוקח אותי שירך היפה ואולי קצת נסחפתי. כוחו של שיר
הזיכרון שהעלית מחזיר גם אותי לפעם ש-
שרק אני הייתי בתחפושת אסתר המלכה. זה היה נורא. אולי בגלל זה התמונה לא עלתה קודם.
חנהלה, התגובה שלך מחבקת אותי ואותה.
תודה!
ושבת שלום,
חנה יקרה.