משוטטת
פריז גורמת לי לרצות להתאפר. אני נכנסת לאגף הקוסמטיקה האינסופי בכולבו. לאט מנסה צללית עם האצבע, מורחת צבע. האם אני יותר יפה? אני מתייעצת עם המראה הקטנה. אני עוד מעט בת שלושים ושבע. מותר לי כבר להתחיל. אני כבר אישה. פריז מזכירה לי. אני מנסה איליינר דקיק בקו העפעף. עוצרת את הנשימה כדי לא לזוז. זה דווקא יוצא נחמד. מנסה עיפרון בצבע כחול מעל גלגל העין החום. מנסה שפתון בצבע דובדבן ואחד אחר חיוור עד כאן. שפתון עוד לא. לזה אני עוד לא מוכנה.
אשה אלגנטית ולא צעירה נעמדת לידי מחטטת באצבעות מיומנות בין התכשירים." אני מחפשת עפרון בצבע אפור. אפור כמו השמיים היום " היא אומרת למוכרת. ואני נבהלת ,שוב אפור? כשנכנסתי הם היו עוד כחולים.
נכנסת אישה צעירה וחופשית, לובשת אודם בוהק באדום על השפתיים. אם כבר משחקים בצבע אז שיהיה כמו שצריך ובריש גלי. גם זו גישה לאיפור , אני חושבת.
בבולנג'ר אני מבקשת באגט טרדיסיון (מסורתי) עם גרעינים. שילוב מנצח של הבולנג'ר הזה. לעולם לא אוכל להתרגל לרעיון שבאגט הוא דבר בלשון נקבה. Une baguette. איך לעזאזל לחם (שהוא זכר בעברית) ועוד אחד המעוצב באופן פאלי כל כך כמו באגט יכול להחשב לנקבה? מה הבעיה, מסביר לי ידיד צרפתי. את יודעת שבאגט בצרפתית פירושו מקל ומקל זה הרי נקבה. אה, עכשיו זה באמת ברור. אלוהים אדירים, אם אני אי פעם אבין את השפה הזו.
מסתובב בשכונה בחור רכוב על אופניים. תמיד עם כובע עור מתנפנף המכסה על האוזניים. מר הוּלוּ אני קוראת לו בליבי. כשנחה עליו הרוח הוא פועה בקול גדול כמו כבשה. אמתי כל כך שהוא מבלבל את היונים וכלב קטן הקשור לאיזו זקנה מטופחת ברצועה. אחת לכמה ימים אני שומעת אותו רועה בשכונה.
בחנות קטנה של שען זקן אני מבקשת לטפל בשעון היד שמחזיק מר צפרדע, אולי אפשר לתקן .הצרפתית שלי מספיקה רק כדי לחזור ולומר " זה ישן מאד" בזמן שהוא מנסה עם המברג. כשאין לך שפה את בוררת את המילים היטב. מה בעצם את מסוגלת להגיד ומה חשוב בכלל שיאמר. את היתר אני שותקת .תרגיל חשוב בשבילי. הוא מצליח ומחזיר לי את שעון היד מתקתק. מי יודע כמה זמן חלף מהפעם האחרונה שעבד. אני משלמת ולוקחת את השעון חזרה אל אדון צפרדע, מחברת אל שרשרת הזהב. כך ראוי לזמן הפריזאי להיספר, בידיו הסבלניות של צפרדע עץ לבוש בקפידה עילאית. נדמה שכאן הזמן הוא חבר וותיק ומתייחסים אליו בכבוד הראוי.
פסטיבל האביב של הקולנוע מספר ארבע עשרה הגיע אתמול לעיר. למשך שלושה ימים, כל סרטי הקולנוע בכל בתי הקולנוע בעיר עולים שלושה וחצי יורו לאדם. נהדר. הם מנסים להחזיר אנשים אל הקולנוע רגע לפני שכולם מורידים סרטים רק במחשב ונשארים לצפות בבית. זו ללא ספק הדרך להביא את הקהל. יש בבתי הקולנוע מבחר לא קטן של סרטים גם באנגלית ובחלקם שומרים על שפת המקור של הסרט והצרפתית מסתפקת בכתוביות. בעבר היו מדבבים את הכל. יש אם כן חדש תחת השמש בפריז.. רק השמש חסרה.
במחיר הזה אולי אלך לצפות שוב בסרט שוגרמן (Sugarman).אומנם הסרט הוא אמריקאי גמור זוכה אוסקר אבל אני גיליתי אותו בפעם הראשונה כאן, די במקרה, בקולנוע בסטיל . היה חם כל כך באולם שנשארתי חשופה בגופיה מול המסך. בהקרנה אינטימית הקשבתי לסיפור הלא יאומן שסופר שם. רק המציאות יכולה לכתוב תסריט מופרך כל כך ורק רודריגז יכול לחיות אותו על בשרו. בסוף הסרט ,הלב נמעך בבית החזה על גודל ההחמצה ומתרחב שוב על ההזדמנות שנפלה בחלקו עכשיו. מאוחר אבל לא מאוחר מדי.
.jpg)
הסיפור יוצא מהבד וממשיך להתגלגל בחיים .כשהסרט הוקרן עוד לא ידע שיזכה באוסקר. משזכה בפרס עורר עניין מחודש ופס הקול של הסרט זכה לחיים עצמאיים. ראיתי דוכן שלם של תקליטי שוגר מן בחנות הענקים FNAC.כעת המוזיקה שכתב הלחין ושר מתעוררת מחדש ומתנגנת בעולם. אחר כך גיליתי שהוא מגיע להופיע בזניט, היכל מוזיקה גדול מאד בעיר. ואז גיליתי שיש בעצם שלוש (!) הופעות שכאלו ולכולן אזלו הכרטיסים.
בגן היהודי של הבנות חילקו לשבת פוסטר מתנה עם אמרות שפר, פתחנו ביחד לקרוא. מזה זמן רב מזדמן לי לקרוא את האמרה המלאה :
יגעת ולא מצאת- אל תאמין
לא יגעת ומצאת- אל תאמין
יגעת ומצאת- תאמין
וכמה היא יפה ומתאימה לשוגר מן,לכתיבה שלי, לצרפתית, ולכל מה שנבחר. נכונה לכל זמן, לתל אביב או לפריז. אמן
מאיה, אני אוהבת את הקטעים שאת כותבת ואת פאריז המסתתרת בתוכם.
נורית