סופגניה במילוי טחינה

מוזר לחגוג את חג חנוכה עמוק בלב חגיגות המולד .אני מניחה שלולא הבנות לא היינו טורחים בכלל לציין את החג אבל כשאנחנו כן מנסים לחגוג אותו זה מרגיש כמעט מחתרתי. ישראלים בפורום הקרוי "הבית הישראלי" נפגשים בערב הנר השני בחדר גדול ברובע השלישי  להדליק נר ביחד ולשמר אוירה ישראלית ובעברית. חלקם כבר נמצאים כאן הרבה שנים והעברית דוהה והולכת אל תוך מבטא צרפתי מודגש. אני מסתכלת,משחקת עם עצמי ב"מי נראה עוד ישראלי ומי כבר פריזאי גמור"? זה טיפשי ובכל זאת יש קו רצף שכזה. אני  יכולה לראות אותו. בפינת היצירה אנחנו מכינים חנוכיות מחומר וטוב שכך אחרת לא היתה לנו חנוכיה בכלל. (חנוכיה היא מסוג הדברים שלא הבאתי כשעמדו לרשותי ארבע מזוודות לארוז למשפחה לשנה). ומאיפה מביאים נרות חנוכה למען השם ?

העיר בימים האלה עומסת נורות מנצנצות בכל פינה וקישוטים לתליה על עצי אשוח. הקישוטים חמודים להפליא, שובים גם את ליבי הבוגר ואנחנו נתקלים בהם אפילו בקניות בסופר השכונתי .הבנות חומדות אותם ומבקשות ואני קונה. ואז בבית אנחנו מוצאים את עצמנו עם כדורים נוצצים, מלאכים בשלג, צבאים וממתקים, הכל לתליה על עץ ועץ- אין. אולי נקנה שיח קטן לסלון? בעלי ואני תוהים בינינו, רק לשם השעשוע שבדבר. אבל זה מרגיש מוזר. לא שייך. שנינו אפיקורסים גמורים, אוכלי שרצים וטרפה ובכל זאת מרגשים אי נוחות לקנות עץ אשוח הביתה. הקישוטים נשארים מפוזרים על הרצפה, גלמודים עם חוט.

הגן מזמין את ההורים לחגיגת חנוכה בבית הכנסת המצוי בבניין בו שוכן כל הקומפלקס היהודי הזה. להיות יהודי "מודע" או "פעיל" בפריז משמעו להיות ממוקם איפשהו על הרצף הדתי. בחיפושיי אחרי גן יהודי לבנות (מתוך תקווה למצוא קצת עברית כדי להקל את המעבר) גיליתי גם שכונות יהודיות מאד עם מוסדות חינוך בריח ליזול בסגנון ברוקלין. גם זה קיים פה. הגן שלנו במרכז העיר ליברלי מאד, גם אם דתי. אני יושבת ליד אם של ילדה מהגן הדוברת עברית (איזו הקלה) ואנחנו שוקעות לפטפוט אימהות נינוח. היא נראית בגילי, לבושה בצניעות, עם כיסוי ראש. היא מצחיקה  ונחמדה ויכולה להיות החברה הדתיה הראשונה שלי חולפת לי מחשבה לא פוליטקלי קורקט. ומשם אני נזכרת בשכני לספסל לימודי הצרפתית .הוא מצרי במקור ושמו וואליד. בסוף כל מפגש אני אומרת  לו "אורווא וואליד" ומצחיקה את עצמי בביטוי הזה. הוא יכול להיות החבר הערבי הראשון שלי. נראה שצריך להרחיק עד פריז בשביל חברים כאלה, דתי וערבי. הילדים מתחילים לשיר ואני חוזרת מהמחשבות. הם  עומדים מולנו ושרים את "מעוז צור "בצרפתית. זה מוזר.

אחת לזמן מה אני מנחמדת את עצמי בדבר מאפה חדש בבולנג'רי. כך אולי אצליח לטעום את כולם לפני שנחזור לארץ. מה רבה היתה תדהמתי לגלות בבולנג'ר הנאצי שלנו (כינוי חיבה שהמקום הרוויח ביושר, מה לעשות שלהם התפנוקים הטעימים ביותר?)  סופגניה. קטנה (הכל כאן הרי קטן) וחביבה. מה את עושה כאן? רגע של התלבטות. בסופו החלטתי בעדה. בצרפתית השבורה שלי הבנתי שיש במילוי קרם או תפוחים או לא הבנתי מה. אקח את זה בבקשה. אלוהים אדירים זו סופגניה במילוי טחינה גולמית. וזה טעים כל כך. השילוב של הבצק המתקתק עם המילוי הסמיך פשוט טעים גם אם מבהיל בהתחלה. חנוכה נוסח פריז. חג שמח