חייבת ללדת סיפורים אוהבת אנשים, מילים ואת החיים

קישור לטור שלי שפורסם במגפון לכבוד יום האישה הבין-לאומי. אשמח אם תקראו ותגיבו, http://megafon-news.co.il/asys/archives/130364 נטלי

http://megafon-news.co.il/asys/archives/127251 קישור לטור שכתבתי לעיתון מגפון בעקבות פרסום הסחר בביציות ברומניה. אשמח אם תקראו ותגיבו, נטלי

  השבוע, בעיצומו של יום פברואר חורפי ואפרורי, שקועה בפוך , מוקפת נייר טואלט, חלקו משומש, מדחום, סירופ נגד שיעול , שָׁלַטים וטלפונים, חשתי ברפש של התודעה עולה וצף כלפי מעלה, ויוצא החוצה, יחד עם השפעת שהשתלטה עליי (שפעת לייט , יש לומר, כי קיבלתי חיסון…). חשתי כעס בלתי נשלט, אם כי עם רקע הגיוני, כלפי אחת מידידותיי/חברותיי/מכרותיי שאכזבה אותי. ...

    זהו סיפור אהבה שהתחיל כמעט לפני 30 שנה. בין נערה ממושקפת, ירוקת עיניים, "חנונית", לא ממש יפה (או כך לפחות האמינה, כשנשקפה דמותה מן המראה) ממוצא מרוקאי, שכולם בטוחים שהיא "שִכְנוֹזִית", לבין בחור שחרחר, שיער אפרו, עיראקי, לא ממש שיא היופי, אבל חמוד. הוא ניגן בתזמורת הנוער בלהקה הייצוגית, כבר היה פעם אחת בסיבוב הופעות בחו"ל.     כבר נגע ...

      כבר שנים , כשאני חוזרת הביתה דרך מורשה, בואכה מחלף ירקונים, אני נתקלת בבלתי נמנע. בית הקברות הענק, שמזכיר לי על בסיס יום יומי מה צפוי להיות גורלי לעתיד לבוא…, להיות קבורים עמוק באדמה. אני שולחת ברכת שלום חמה לנשמות קרוביי הקבורים שם, וממשיכה בדרכי. שנייה, "קבורים באדמה", אמרתי? לא, רגע, הצחקתי אותי… ופה המקום לאתנחתא מקברית. ...

      בָּלְבֶּלֶת הבחירות שלי/ נטלי שוחט    לא, עוד לא יצא לי לצפות בתעמולת הבחירות בטלוויזיה, אבל הספקתי להאזין לכמה תשדירים ברדיו, ברשת ב', בדרכי לעבודה. כמה  מהם נשמעים די הגיוניים; כמה מהם – הזויים לחלוטין. כל אחד משוכנע בצדקתו, בדרכו. האחד מגייס לעצמו ראש ממשלה לשעבר; האחר מגייס לטובת העניין את ניסיונו הצבאי רב השנים, ויש גם כאלה ...

גוויות של מטריות אוי, הישראלים… בהתחלה כולם מבסוטים: "הנה גשם הגיע סוף סוף, התפילות נענו כפל כפליים, הכנרת מתמלאת, איזה ירוק מסביב, ממש חוצלארץ…"; אחרי יום- יומיים של גשם המלווה ברוחות, בברקים ורעמים, כשבחוץ "חָרְב וּדָארְב"*, כבר מתחילים לשמוע מסביב טרוניה מהוססת:     "אוי, כמה קר, הגשם רטוב (ברור, אלא מה, … יבש?). מישהו אפילו שאל אותי אם איזה צ'ק ששלח ...

   חג החנוכה תשע"ג בעיצומו, אין ספור חנוכיות מעטרות את הבתים ואת החלונות בחוצות הערים היהודיות, והילדים שרים בגן "באנו חושך לגרש". ברחבי העולם כבר דולקים עצי האשוח במלוא הדרם לכבוד חג המולד הממשמש ובא בעולם הנוצרי.    כל האור הזה מעלה בי מחשבות נוגות, אוניברסאליות, יונגיאניות אפילו, על הצורך האנושי לגרש את החושך, להאיר את העולם, לחגוג את ניצחון האור, ...

    יש לי חברה מקסימה ויקרה, שהעלתה מנבכי העבר את שתי אהבות הילדות שלי: דודי שמחה והמפוזר מכפר אז"ר, אותו ידעתי לדקלם בעל-פה בתור ילדה. וכל כך למה? לא בגלל שהביאה לי את הספרים מספרייה נשכחת; לא בגלל שהקריאה לי קטעים מצחיקים; לא בגלל שהיא נראית כמוהם (מהפיתום, היא כוסית-על…) אלא, פשוט, בגלל… שהיא גרסה נשית שלהם. וכל כך ...

         פרי יצירתה של חברתי לעבודה ולנשמה, שירלי ראובני, משוהם.    כן, היא אוהבת דודות שמנמנות וחביבות, כאלה שאתם יכולים לפגוש כדמותן בשוק הכרמל או בשכונה. אלא מאי? דודה סימה יצאה לה קצת עצובה וקצת נרגנת. לא ידענו מדוע, עד שהבנו שהיה מפגש של דודות, אצל שירלי בסטודיו המחודש בביתה שבשוהם, הנה, ראו כאן http://www.facebook.com/media/set/?set=a.4539517161286.253358.1091853814&type=1  ודודה סימה, שנתקעה במתן ...