גוויות של מטריות

גוויות של מטריות

אוי, הישראלים…

בהתחלה כולם מבסוטים: "הנה גשם הגיע סוף סוף, התפילות נענו כפל כפליים, הכנרת מתמלאת, איזה ירוק מסביב, ממש חוצלארץ…"; אחרי יום- יומיים של גשם המלווה ברוחות, בברקים ורעמים, כשבחוץ "חָרְב וּדָארְב"*, כבר מתחילים לשמוע מסביב טרוניה מהוססת:     "אוי, כמה קר, הגשם רטוב (ברור, אלא מה, … יבש?). מישהו אפילו שאל אותי אם איזה צ'ק ששלח לי בדואר הגיע "למרות מזג האוויר", ואני עניתי בבדיחותה שכולי תקווה שהוא יגיע יבש…(אפשר לחשוב שהצ'ק נשלח עם יונת דואר).

בימים האחרונים כבר התחלתי לשמוע טענות כעוסות של ממש:   כלפי איתני הטבע, בורא עולם, השמיים ובכלל ש:"הגיעו מים עד נפש", ש"אני כבר מיציתי את החורף הזה!!", ש"מה זה פה, סיביר?", ועוד כהנה וכהנה אמרות של חוסר שביעות רצון מהמצב הרטוב-גשום-בוצי הזה.

השיא היה שמישהו ממכריי בעבודה נכנס מלב הסערה אל המשרד היבש, ובעודו מנער עצמו ואת מעילו מטיפות הגשם, הביא אותה ביציאה ציורית והזויה לחלוטין: "בחיים שלי לא נתקלתי בכל כך הרבה גוויות של מטריות". וואלה, צודק! גם אני נתקלתי בימים האחרונים בשרידי מטריות, בשבריהן ובחלקיהן תקועים בפוזות מעוררות פלצות וגרוטסקיות על גדרות, בתוך שיחים או "שתולים" באדמה כפטריות מוזרות. האמת, יש בדימוי הזה משהו עצוב, לא?

ערבית: מלחמה*

 מתוך:

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-68952-00.html

ואני?

אני כפטרייה ביער שהחורף רק מעיר אותה מתרדמתה. אני פורחת בחורף. מאושרת, מאוששת, מזנקת לבוקר הקר בתודה. האוויר הצונן הפורץ לראות ממלא אותי עזוז ושמחה; עוד רגע ואפרוץ בריקוד הגשם, עם או בלי מטרייה. העור נראה טוב; הבריאות בסיידר, תודה לאל; אין הזעות של גיל המעבר ומרעין בישין כגון דה שאני סובלת מהם בקיץ; אפשר ללבוש בגדים נוחים ולהתקלף כבצל כשחמים ונעים. מה רע?

הכול טוב… אלא אם כן אתה נתקע באיזו שלולית ענק או על גג בית, כשיחידת החילוץ/מכבי אש/ המשטרה/הג"א באים עליך לחלצך. אבל זה כבר נושא לפוסט אחר…

אז למי שנהנה מהפוזה החורפית, וגם למי שלא

מאחלת חורף חמים ונעים,

וכמו שאומרים ביידיש: א- גֶזִינְטֶע וינְטֶר*

שלכם, נטלי

*חורף בריא