נקודת ראוּת כותבת
עַד הַשָּׁמַיִם וּבַחֲזָרָה
אֲנִי רוֹצָה לְהַגִּיעַ לְקִצֵּי הַדְּבָרִים
בִּמְשׁוֹשֵׁי הַחִישָׁה שֶׁלִּי,
בָּעוֹר הֶחָשׂוּף, בְּחֹם הַגּוּף
וּבִנְדוּדֵי הָרוּחַ –
קָצֶה הוּא סִימָן דֶּרֶךְ
לְהַתְחִיל לָרוּץ, לִרְצוֹת,
לִתְעוֹת, לָשׁוּב וּלְהָשִׁיב
שְׁבִילִים,
לִקְשֹׁר וּלְהַתִּיר קְצָווֹת
קְצָרִים וַאֲרֻכִּים,
לִמְשֹׁךְ וּלְהַמְשִׁיךְ
כִּי כָּל הַנְּחַלִים
הוֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם
אֵינֶנּוּ מָלֵא –
לְהָקִיץ אֶל סוֹף הַקַּיִץ,
לִנְשֹׁם אֶת אוֹתוֹת הַזְּמַן,
לִכְתֹּב
בְּאוֹתִיּוֹת זָהָב:
הִנֵּה כְּבָר בָּא
הַסְּתָו –
10.09.2013
שיר נפלא!!! כל מילה נוספת רק תגרע.
עפרה
תודה עפרה, מכאן ועד בכלל ~ שבת שלום!
רוחה, קשה לי להגיב לטקסט הזה.
לא יודעת אִם תסכימי לעריכה. בעצם, לצמצום.
לקריאה שלי, בכל אופן, הטקסט זקוק לצמצום רציני.
ואז, ה"קלישאות" (למשל: "כל הנחלים הולכיםאל הים") יקבלו רִענון רציני:
"כל הנחלים / הולכים אל הים והים / איננו מלא -"
תודה.
קדימה רבקה היקרה!
דברי שיר, השקי ורענני את השיר הזה "כִּיכָּלהַנְּחַלִים/ הוֹלְכִיםאֶלהַיָּםוְהַיָּם/ אֵינֶנּוּמָלֵא –
שבת שלום וברכה ~ רוחה
OK – בלי לְסָרֵס אותו, הצעה:
עַד הַשָּׁמַיִם וּבַחֲזָרָה
אֲנִי רוֹצָה לְהַגִּיעַ לְקִצֵּי הַדְּבָרִים
בָּעוֹר הֶחָשׂוּף, בְּחֹם הַגּוּף –
קָצֶה הוּא סִימָן דֶּרֶךְ
וְכָל הַנְּחַלִים
הוֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם
אֵינֶנּוּ מָלֵא –
לְהָקִיץ אֶל סוֹף הַקַּיִץ,
לִנְשֹׁם
לִכְתֹּב
בְּאוֹתִיּוֹת זָהָב:
הִנֵּה כְּבָר בָּא הַסְּתָו
—
הצעה, תו לא, רוחה. הטקסט שלך :).
שבת שלום.
רוחה,
השתרבב לו איזה "וְ" מיותר בתחילת השורה השנייה של בית שני. סליחה.
שבת שלום.
עַד הַשָּׁמַיִם וּבַחֲזָרָה
רוֹצָה לְהַגִּיעַ לְקִצֵּי הַדְּבָרִים
בָּעוֹר הֶחָשׂוּף, בְּחֹם הַגּוּף
וּבִנְדוּדֵי הָרוּחַ
קָצֶה הוּא סִימָן דֶּרֶךְ
הִנֵּה
כְּבָר בָּא הַסְּתָו
(עשיתי ניסיון לקצר ולהשאר
רק עם מה שאי אפשר לוותר עליו)
לגמרי בהאת פה אותיות מזהב.
וכן
כבר סתיו 🙂
תודה!
רבקה, שמעון ורוני, תודה על המשובים המרעננים!
כמו שאני בין הכיור לתנור לקראת שבת, לקחתי את המילים, האותיות והשבילים שסימנתם לי, בחלקם הפנמתי מיד וכמה סימני דרך השארתי במקומם כדי שאוכל לשוב…
הנה השיר בגרסתו העכשווית, כלטוּב!
עַד הַשָּׁמַיִם וּבַחֲזָרָה
רוֹצָה לְהַגִּיעַ עַד הַקָּצֶה
בָּעוֹר הֶחָשׂוּף, בְּחֹם הַגּוּף
וּבִנְדוּדֵי הָרוּחַ –
קָצֶה הוּא סִימָן דֶּרֶךְ
לָרוּץ, לִרְצוֹת, לִתְעוֹת,
לָשׁוּב וּלְהָשִׁיב –
לִקְשֹׁר וּלְהַתִּיר קְצָווֹת
לִמְשֹׁךְ וּלְהַמְשִׁיךְ כִּי
כָּל הַנְּחַלִים
הוֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם
אֵינֶנּוּ מָלֵא –
לְהָקִיץ בְּסוֹף הַקַּיִץ,
לִנְשֹׁם אֶת הָאוֹתוֹת
לִכְתֹּב בְּאוֹתִיּוֹת זָהָב:
הִנֵּה כְּבָר בָּא
הַסְּתָו –
11.09.2013
הרבה-הרבה יותר מדַבר אלַי, רוחה.
איזו השפעה יש לְהסרת ארבע שורות והעמדה שונָה, מִרכוז שונה. :))
שבת שלום ושלווה לך.
האמת, אני מחבבת יותר את הגרסה הראשונה. השיר יותר אותנטי וזורם. הגרסה השניה שלך קצת יותר עצורה ומרוסנת.
רבקה ונעמה, תודה על התגובות.
את השיר הזה (כמו שירים רבים אחרים), חרשתי חריש עמוק, וסיקלתי ודיללתי עוד לפני שעלה כאן לראשונה. יש בו משהו שממשיך לנוע בי ואני עדיין הולכת בו "רצוא ושוב" עד שיצא לאור. שבוע טוב!