נקודת ראוּת כותבת
אוֹתִיוֹת מאִירוֹת
הֵן בָּאוּ אֵלַי כְּמַעְיָן נוֹבֵעַ
וְהָיוּ מְבַקְשׁוֹת מִמֶּנִּי
שְׁתִי אֶת הַמִּלִּים
כְּמוֹ מַיִם חַיִּים
תְּנִי לָנוּ לִזְרֹם בָּעוֹרָקִים
לִנְבוֹט בְּמֵחַ עַצְמוֹתַיִּךְ
לִפְרֹחַ בְּשִׁדְרוֹת גּוּפֵךְ
אִסְפִי אוֹתָנוּ
אוֹתִיּוֹת מְאִירוֹת
וַהֲיִי לָנוּ אֵם וְאָחוֹת –
קוּמִי, אוֹרִי, דַּבְּרִי שִׁיר!
תגובתה של חני בר:
לזרום.. לנבוט.. לפרוח..
שיר ארספואטי. לא בנאלי.
הקדשת הנביא, שירה, קודש. כל אלו "מצטופפים" בשיר. בבחינת מטעמים ארספואטיים, המרחיבים את משמעות השיר ומלאכת השירה.
בשירך, שלא כמו האל המצווה בסיטואציית ההקדשה על הנביא יחזקאל לבצע את האקט הסמלי של אכילת המגילה, מעשה ההופך את הנביא והנבואה למקשה אחת, ה"אותיות [המאירות]" הן המצוות "שְׁתִי".
בבחינת ה"שיר" כבעל עוצמה חילונית אובייקטיבית. השכינה נוכחת גם בציטוט המחוּלַן מביאליק מ"הכניסיני" ואת מסכמת בציטוט חופשי של הפיוט "לכה דודי":"כִּי בָא אורֵךְ קוּמִי אורִי עוּרִי עוּרִי שִׁיר דַּבֵּרִי כְּבוד ה' עָלַיִךְ נִגְלָּהּ". ומאחר והשיר הוא שיר חילוני למהדרין, השירה בשירך היא המקדשת את עצמה. לא בהנמכת קומה מול אל.
אהבתי מאוד, רוחה.
אחרי הניתוח של חני בר אין לי מה להוסיף.
תודה!, רוח יקרה.
ושבוע טוב.
כל כך נפלא השיר,רוחה ,ומרגש. אני חשה את האותיות המאירות בעורקיי.
עפרה
חני, רבקה ועופרה היקרות!
תודה על תגובותיכן המאירות פנים.
רוחה
רוחה יקרה שיר נבואה, יפיפה. ויהי רצון שתמיד יעלה ויבוא, באותיות אור, השיר שעצמותיך, התענגתי. "והיי לי אם ואחות" שיחת שיר עם ביאליק. אהבתי מאוד
חיה אסתר
צ"ל שבעצמותיך
חיה אסתר
חיה אסתר היקרה!
שמחה על האור החוזר ממך אליי וגם שמצאתי חן בעינייך הטובות… תודה ~ רוחה