נקודת ראוּת כותבת
מִן הַסְּתָם
בִּבְרֵכַת הַשְּׁחִיָּה אֲנִי צָפָה
פְּרוּשָׂה בְּפִישׁוּט אֲבָרִים
בֶּגֶד יָם חָדָשׁ עוֹטֵף גּוּף יָשָׁן
כֻּלּוֹ רֵיקָנוּת נְעִימָה
קְלִפָּה חֲסְרַת מִשְׁקָל
נוֹשֶׁמֶת הֶמְיָה בִּלְתִּי נִלְאֵית
שֶׁל מַיִם שָׁמַיִם וְשֶׁמֶשׁ
כָּךְ מִן הַסְּתָם גַּם
הָאֲדָמָה מִסְתּוֹבֶבֶת
מהמם, רוחה.בפשטות את מתארת תמונת מצב קיומית מאד חזקה.
עפרה
תגובתה של נגה טירקל:
יופי של שיר קיץ!
מתאר הרגשה נפלאה של שלווה ושחרור.
שיהיה קיץ נפלא,
נגה
נגה יקרה , תודה!
שמחה על הפתיחות שלך שמחזירה לי את אוירת השלוה המופלאה של הנתינה והקבלה. רק טוב!
רוחה
אכן, אפשר להכיל קִיוּמִיוּת מלאה דווקא במצב של חוסר תנועה וחוסר משקל.
התודעה זורמת בדרכה.
תודה עופרה, על הדברים ועל הכוונה.
איזה יופי של צילום. יכולה לראות את הדוברת בעיני רוחי וגם את האירוניה הדקיקה.
תודה לך נעמה, על התגובה ודקות הראייה.
החכם-הרגיש נוגע בדבר-מה – והנה קסם!
הנה הקסם, רוחה: בשיר שלך. תודה!
רבקה תודה! שבוע טוב וקסום!