נולדתי בקיבוץ גבעת השלושה (הישנה). אחרי הפילוג (1952), עברתי עם הורי לקיבוץ החדש - עינת. ומאז אני כאן.
אני אלמנה, אם ל- 5 בנים (4 מהם חברים בעינת), סבתא ל - 10 נכדים.
עבדתי בחינוך בגיל הרך ובמטבח. למדתי ולימדתי אמנות. לאורך כל הדרך הייתי ועדיין פעילה בתחומי התרבות בקיבוצי.
כיום אני פנסיונרית ומנהלת את הארכיון בעינת.
הוצאתי לאור 2 ספרי שירה:
אורו המריר של השחר / הוצאת כרמל / 2008.
הגוף כואב את ראשיתו / הוצאת פרדס / 2010 / עריכה: יקיר בן-משה
למרות שאיני בן פתח תקווה קראתי בעניין רב. הילדות אכן רודפת אחרינו יותר מכל תקופה אחרת.
ובאשר לך, שירך ואת עצמך זכיתם לחשיפה (הס מלהזכיר "כבוד") יפה ונרחבת. שירך יפה והבית האחרון עם הציטטה שבו ריגש אותי ממש ממש.
נקודת ראוּת כותבת
יפה!
תודה על ההפניה, רוחה, והמשך חג שמח.
רבקה, תודה וכל טוב ~ רוחה
קראתי בעתון ושמחתי לראות את השיר, העבודות וההערכה לפעילות האמנותית שלך.
אנחנו כאן מכירים את טיבה, טוב שגם האחרים ידעו עליה.
גיורא
לרוחה
למרות שאיני בן פתח תקווה קראתי בעניין רב. הילדות אכן רודפת אחרינו יותר מכל תקופה אחרת.
ובאשר לך, שירך ואת עצמך זכיתם לחשיפה (הס מלהזכיר "כבוד") יפה ונרחבת. שירך יפה והבית האחרון עם הציטטה שבו ריגש אותי ממש ממש.
רק טוב
דוד
גיורא ודוד, שמחה לקריאתכם.
לכבוד הוא לי להיות נוכחת בכתיבתה המיוחדת של רות אלמוג.
תודה על דבריכם האוהדים. ~ רוחה