שיר בגליון "מטען" (2012)

*******************

שָׁאַלְתָּ אוֹתִי עַל רְעִידוֹת אֲדָמָה.

זֶה כְּמוֹ שֶׁהַלּוּחוֹת תַּחַת הָאוֹקְיָנוֹסִים

נִפְגָּשִׁים. יֵשׁ חִכּוּךְ מְבַשֵּׂר

תַּחְשֹּׁב שֶׁכַּפּוֹת הַיָּדַיִם

נוֹגְעוֹת וְאַחַר כָּךְ הַחֹם.

מִתְפָּרֵץ וּבְרֶגַע

הָאֲדָמָה אָז רוֹעֶדֶת.

כָּךְ גַּם אֲנִי. כְּשֶׁהוּא מִתְקָרֵב.

מַרְגִּישָׁה אֶת כַּפּוֹת הַיָּדַיִם

מִתְחַכְּכוֹת וּלְפֶתַע הַחֹם

וְכֹחַ חָזָק וּפִתְאֹם –

אָדַם אָז רוֹעֵד

וְתַחְתָּיו

רוֹעֶדֶת הָאֲדָמָה.