לפעמים

לִפְעָמִים. יֵשׁ בּוֹר גָּדוֹל מִתַּחְתַּי

אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁהוּא נוֹרָא קָרוֹב אֵלַי.

תַּחַת רַגְלַי. וַאֲנִי מְפַחֶדֶת לִפֹּל.

אוֹ לֹא מְפַחֶדֶת. זֶה מְאֹד תָּלוּי.

אֲנִי מְפַחֶדֶת לִפֹּל.

יֵשׁ בּוֹר גָּדוֹל מִתַּחְתַּי.

אֲנִי לֹא רוֹצָה לִפֹּל.

לֹא מַמָּשׁ רוֹצָה לִהְיוֹת בּוֹ.

אִם אֲנִי אֶפֹּל לְתוֹכוֹ. כָּכָה סְתָם.

אֲנִי מְפַחֶדֶת.

מְפַחֶדֶת שֶׁלֹּא אוּכַל לָצֵאת.

אֲנָשִׁים מִתְרַחֲקִים מִבּוֹרוֹת.

גַּם מֵאֵלּוּ שֶׁנּוֹפְלִים לְתוֹכָם.

זֶה מַפְחִיד. לִפֹּל אֵלָיו.

בְּלִי לָדַעַת לְאָן מַגִּיעִים.

יֵשׁ בּוֹר גָּדוֹל מִתַּחְתַּי.

אֵין חֶבֶל. אֵין סֻלָּם. וְאֵין שָׁם אִישׁ

יֵשׁ בּוֹר גָּדוֹל. תַּחַת רַגְלַי

מַמָּשׁ קָרוֹב אֵלַי.

אֲנִי מְנַסָּה לֹא לִפֹּל.

נִרְאֶה לִי שֶׁאֲנִי מְפַחֶדֶת.

יֵשׁ בּוֹר גָּדוֹל.

אֲנִי לֹא יוֹדַעַת מִי חָפַר.

אֶת הַבּוֹר הַזֶּה.

יֵשׁ בּוֹר גָּדוֹל.

מִתַּחְתַּי.

וְלִפְעָמִים… אֲנִי מְדַמְיֶנֶת שֶׁאֲנִי נוֹפֶלֶת

וְאַף אֶחָד לֹא עוֹמֵד מֵאֲחוֹרַי…

אֲנִי פָּשׁוּט נוֹפֶלֶת.