זה ספור על תלינים

זֶה סִפּוּר עַל תַּלְיָנִים.

רָאִיתָ פַּעַם. אֵיךְ שֶׁהֵם נִרְאִים

לְלֹא חֶבֶל בְּיָדָם

לִכְרֹךְ עַל צַוָּארְךָ?

וְאָז בְּלִי מֵשֵׂים,

תּוֹשִׁיט לָהֶם אֶת הַחֶבֶל

וּבְרֶגַע אֶחָד יַהַפְכוּ אֶת עוֹרָם.

זֹאת לֹא חָכְמָה

לְהַשְׁלִיך אֶבֶן עַל זְכוּכִית.

זֶה עִנְיָן שֶׁל קְנֵה מִדָּה

אִם לְהִתְהַדֵּר בְּכֹחֲךָ.

לְסַפֵּר סִפּוּרִים עַל גְּדֻלָּתְךָ

שֶׁמַּזְכִּירִים לִי אֶת קַטְנוּתִי.

אִם הָיִיתָ שָׁם

אָז הָיִיתָ מֵבִין

מַה שֶּׁנִּסִּיתִי לוֹמַר לְךָ

בְּאֶלֶף דְּרָכִים.

וְאָז תֹּאמַר לְעַצְמְךָ

אֲנִי גִּבּוֹר עַל חַלָּשִׁים

וַאֲנִי אֶזְכֹּר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה

שֶׁהוֹשַׁטְתִּי לְךָ אֶת הַחֶבֶל.

 
מתוך "חוף אסור לרחצה" בהוצאת עמדה