ענת לויט
ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה 
שלא על מנת להיפרד משוררת, סופרת ועורכת ספרים
מחשבה מעניינת למי ששואף לראות עצמו יחיד ונפרד
ידוע מירי כי הנחתום אל לו להעיד על עיסתו, אך קשה לי להתאפק מלהעיר ולכוון לשאלה למה התכוונה המשוררת – במקרה זה אני – בשורה כאחת האדם במקהלת הרבים? ומתאפקת לא להרחיב ולפרשן את כוונת מעט שורות שירי האחד והקטן…
אני אוהב את הצניעות שבשיר ענת. היא צידה השני של היוהרה במעשה כתיבתו.
אהבתי את קול היחיד בין הרבים, תמונה מענינת
פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא עוף
ומתחיל לעוף
מקסים!!!
לאדם קשה להיות במקהלת הרבים, כי הוא רוצה תמיד, אבל תמיד להיות סולן המקהלה. נקודה למחשבה.