שלא על מנת להיפרד משוררת, סופרת ועורכת ספרים
גַּם אִם לְעוֹלָם לא אֵרֵד עוֹד
אֶל הָרְחוֹב, הוּא יְטַפֵּס עַד אֵלַי
בְּחָלָל מְלֵא הֵד שְׁקִיקַת אָדָם
כְּאֵדֵי בִּיּוּב מַחֲיֵי אַף לְמורַת רוּחַ
בְּעָלָיו, לַמְרוֹת רוּחִי הַנְּכֵאָה
מֵחַיִּים מַקְלִישִׁים
עַל נֶפֶשׁ מִתְקָרַחַת.
גַּם אִם לְעוֹלָם לא אֶהְיֶה עוֹד
כְּשֶׁהָיִיתִי בָּרְחוֹב, הוּא יִהְיֶה
בִּי זִכָּרוֹן חַי לְחַיַּי אֲשֶׁר שׁוּם שָׂדֶה
לא יָמִיר גַּם אִם צְמִיחָתוֹ
רֵיחָנִית לָעַד.
נפלא, ענת. מקורי ומרתק.
בוקר אור
רות
א. זה היתרון העצום ליוצר שיר על פני רומן. אתמול בלילה כנראה בעקבות ההתרעה על לילה לבן ברחובי התחיל להתבשל בי הלבן שלי הלכתי לישון התעוררתי בארבע בבוקר ואכן מצאתי עצמי חלק משקיקת החיים שלמטה. כתבתי את השיר קראתי פעם ופעמיים חשתי כי טוב העליתי (זה היתרון הנפלא בבלוג על פני שקיקת אדם-העורכים במוספי הספרות ז"ל שמייבשים חודשים…) חזרתי לישון, התעוררתי עכשיו אל בוקר שמשי וחיוך ענק למקרא תגובת קריאתך, כי חיכיתי לך…
יפה ענת לפעמים זמן התכנסות ,ששום שדה ריחני לא ימיר אותו, ובכל זאת כל השדות הריחניים בו כי
האדם הוא עולם קטן כל העולמות כולם בו
וכרגיל אצלנו, חנה, והעיקר לא לפחד כלל מכל עת ובמיוחד הודות למה שכתבת
ענת, שיר נהדר. אני מקוה שזה לא בגלל הנסיעה המשותפת שלנו ? 🙂
למה "לא בגלל"??????? זה אכן גם בזכות אותם שדות שחלפנו על פניהם לאישור תחושתי עד כמה אני (ולא רק אני) יצור עירוני, ואל לי ולאחרים כמוני להתבייש בכך. ולמה להתבייש? כי כל חיי אני שומעת עד כמה חיים בשדה או כצמח השדה ובכלל רחוק מזוהמת עירי עדיפים… ובשבילי, למשל וכמשל, לא כך
יפה. במקום שאת תלכי, הרחוב הולך
בדיוק כך, ודווקא ברחוב כרחובי שאינו כשל הצפונבונים המבקשים שקט מוחלט:)
שדות אספלט לנצח !
אפשר להוציא אותך מתל אביב (גם עם נורית גם עם פרי) אבל אי אפשר להוציא את תל אביב מתוכך יצור תלביבי (זה מאדי הביוב) שכמותך 🙂
שבת קייצית ונעימה שתהיה לך ענת
אני יצור נאמן בכל רמה, כנראה. כאן נולדתי, כאן נולדו בנותי … אני דור שני לתושבי תל אביב, ומעולם (מלבד בנעורי שאז הזיתי לגור בירושלים) לא דמיינתי את עצמי מתגוררת במקום אחר על פני תבל. קלעת בול. יופיה של תל אביב אינו ידוע מי יודע מה, אבל בנפשי ומנפשי היא בכל ימי חלדי.
מִּדְרָכָה מִתְרַחֶקֶת.
שְׂפַת הָרְחוֹב
מַשְׁחִיזָה לִי
רֵיחַ גִּבְעוֹלים רֵיקִים.
מה דעתך שנוציא ספר שירה יחדיו? ז'אנר חדש. מין משחק כזה של גירוי בלוטות הפיוט אהדדי
שיר הלל ושיר אינטימי.
ביטויים חזקים מאוד וביטויים רכים-רכים.
(אִמי הייתה יצור עירוני. נזכרתי בה במהלך הקריאה.)
טוב שהגעתי לכאן.
תודה.
מילותייך ריגשו אותי, פשוט כך. אשר לאמך ואלי, למשל, תמיד אני נוטה או מבקשת או מאמינה ביסודות הדומים בין בני האדם. בעניין "היצור העירוני" כנגד "היצור הכפרי" כנראה שבהחלט יש דיכוטומיה מוטמעת בנפש. אני למשל יכולה לפנטז בדירתי העירונית כמה טוב היה (אולי) לו הייתי גרה בבית באיזה מושב שקט. אך כבר יודעת מחוויה שדי לי בביקור קצר בתוך שקט כפרי כדי שאדהר העירה. ולמדתי שאותה תחושה רק שמלהפך חלה גם על "היצור הכפרי". אז היום כשכולם נוטים לחשוב (בין השאר בגלל מחירי הנדל"ן) שאפשר בעצם לגור בכל אזור… אני סבורה שלא כך ושעל הנייד לנסות לנחש מבעוד מועד לאיזה זן אנושי הוא משתייך.