בננות - בלוגים / / חנוך לוין, בתי ואני סוגרים היום מעגל:) החל משעה אחת עשרה בבוקר
שלא על מנת להיפרד
  • ענת לויט

    ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה

חנוך לוין, בתי ואני סוגרים היום מעגל:) החל משעה אחת עשרה בבוקר

 

 

חנוך לוין ואני סוגרים היום מעגל. תשאלו איך? והרי התשובה. בהיותי כבת שבע-עשרה או החל מהיותי בת שבע-עשרה זכיתי להכיר את לוין אישית על גשר חברותי עם השחקן יוסי כרמון (שהיה שכני אז), שהקנה לי את אהבת התיאטרון והחלום (שנגנז) להיות בימאית.

 
יצירתו של לוין היתה בשבילי ובעיני שנים ארוכות תחת הכתר והכותרת – הפסגה ומקור השראה שלא היה בשבילי דומה לו בעוצמתו. הזדהיתי מאוד עם תפיסת עולמו (לצערי), והתקנאתי (קנאה נפלאה) בכישרונו המדהים להעביר את תפיסת העולם הכה מדייקת בהבנת נפש האדם ומהלכיו (ולא לטובתו) באופן כה מבריק ושנון. 

עד לרגע מסוים שבו איכשהו נגמלתי מאותה אהבה מעריצה צפיתי בכל מחזותיו והרבה יותר מפעם, הכרתי את הטקסטים כמעט בעל פה ואפילו תכננתי לכתוב דוקטורט לכבודו.

 
אז ככה, את אהבתי לחנוך לוין כנראה העברתי בגנים הקצת רדומים לבתי תמר, שהבוקר הזה על בימת הקאמרי המעלה החל מהשעה אחת-עשרה אירוע חגיגי, שעיקרו מיטב פזמוניו הגדולים של הרב גאון לוין מושרים על ידי סוללת שחקנים – בתי תמר תזמר ארבעה מן השירים.


והמופע כולו למי שחפץ ביקרו של חנוך לוין ומתגעגע מתגעגע מתגעגע לנכסי ברזל רוחו, יועבר בשידור ישיר וחי (יחסית) בוואלה תרבות.
אז כל הכבוד לוואלה, ויאללה שיהיה בוקר נפלא על גב זמירות לוין ו… רצוי עם תכני לב משמחים (מעט יותר מאלו שלו).

 

שבת שלום

 

 

 

27 תגובות

  1. שמעון מרמלשטיין

    נו. עכשיו אני נזכר איך לקחת אותי
    לזונה הגדולה מבבל. ואיך יוסף כרמון היה אז צעיר. (גם אנחנו בעצם)ואיך העולם אז היה פרוש לרגלינו כמו מחזה. רק להזיז את הוילונות ולהסתכל. ולגלות שהעולם הזה הוא בעצם הזונה הכי גדולה מבבל. ובבל זה כאן. ובעצם בכל מקום בו יש יותר מאדם אחד.

    • הדהמת אותי בענק. א. או שלא היה לך חיים תוססים מאז:) או שבאמת יש לך זיכרון פ-נ-ו-מ-נ-לי! והאמת עשית לי דה ז'ה וו לשנייה. אכן היית איתי שם באולם מול כרמון ורזיה ישראלי המדהימה (שנעלמה). שמעון, לפחות אוכל להשתמש בך כעד לחיי עברי ולו עד לרגע מסוים… ועכשיו כל שנותר לי כאמא הוא לייחל שבתי תמר תהיה הזונה הגדולה מבבל.

      • שמעון מרמלשטיין

        אני לא רוצה להפחיד אותך (נשבעתי שאני לא עושה את זה יותר) אבל אני מסוגל לצלול אל תוך הזיכרון שלי ולהעלות את מספר השורה ואת מספר המושבים בהם ישבנו.
        לפני שלושים שנה.

        נו. ומה מאחלים לבתך, תמר? הלוואי. הלוואי שתהי זונה … גדולה … מבבל?

      • שמעון מרמלשטיין

        אני לא רוצה להפחיד אותך (נשבעתי שאני לא עושה את זה יותר) אבל אני מסוגל לצלול אל תוך הזיכרון שלי ולהעלות את מספר השורה ואת מספר המושבים בהם ישבנו.
        לפני שלושים שנה.

        נו. ומה מאחלים לבתך, תמר? הלוואי. הלוואי שתהי זונה … גדולה … מבבל?

        • האמת אתה מפחיד אפילו או בעצם ההתאפקות שלך להפחיד. עכשיו אאתגר אותך: נסה לזכור… שלוש רפליקות מההצגה ההיא! ואגב, לא מזמן היתה כתבה בטלוויזיה על בעל הזיכרון הטוב בעולם. נראה לי שפספסו אותך. שוב הכול עניין של פרסומת עצמית כנראה – של אותו אלוף זיכרון (זמני בהחלט)

          • שמעון מרמלשטיין

            תמונות מהזיכרון. אישה גוססת. מתה.
            הבעל שוכב עם אחרת. אחותה?

            תינוק נולד. רוצחים. מבשלים אותו?
            מגישים אותו לאבא האונס כאוכל.
            להעניש אותו.

            אחרי זה מגלים לו מה אכל…

            כך במטושטש.

          • אז בוא אשלים לך מזיכרוני. בדרך כלל אינני זוכרת טקסטים אלא שברי טקסטים ושנים… נניח מסוחרי גומי שנים אני זוכרת את הנבואה המעודדת אליבא דה לוין שהחיים מתחילים רק בגיל 62 (ולא זכה…) ומהזונה אני זוכרת את הזונה נוקטת בביטוי הכה מקודש "לב של אמא לא טועה" אבל אליבא דה לוין זה בסצנה הכי פחות הולמת אהבת אם לבנה. שבוע נפלא, ופעם אולי ניפגש ברחובי החצי יקי ונבדוק את כל ממצאי זיכרונך על מה שהיה או לא היה ביני לבינך.

          • שמעון מרמלשטיין

            ולא היה בינינו אלא זוהר … 🙂

            אגב היינו גם ביסורי איוב. (כלומר בהצגה 🙂

          • אתה בטוח שהיית איתי גם בייסורי איוב? בגלל הזוהר היינו בקשר לא ארוך:) אז איך זה יכול להיות שהספקנו שני חנוך לוינים שלא הועלו בזמן אחד? יכול להיות שיש כאן ליקוי מאורות זיכרון ושאתה מבלבל אותי עם אחרת?

          • שמעון מרמלשטיין

            ודאי שהיינו. התייסרנו עם איוב ביחד.

            הזונה מבבל הועלתה ב-79. יסורי איוב ב-81ב-82 רצו שני המחזות.
            ב-82 היית בדירה ברחוב דוד 5. ר"ג. טפטים עם נגיעות כתומות. מזרון (על שדרית מעץ)במקום מיטה. ארון פורמייקה בצבע שנהב. שותפה שקוראים לה רותי. מהנדסת תעשיה וניהול שעבדה אצל לאוטמן. קו 61. לא רחוק משם. דרך קרינצ'י. קולנוע אורדע. סופר בפינה. מתחת שוארמה ומגרש חניה. ביאליק. רח' הרואה. חנות ספרים. ליד מגרש כדורסל של מכבי ר"ג. השכן. פרופסור לפלסטיקה. רומני הונגרי. משחק קלפים מהעבר השני של הקיר. פעם דפתי לו על הקיר. הוא שאל אותי מה זה? אמרתי לו ניקיתי את הטפטים. הם התנגדו. אתה יודע איך זה עם מחתרת של צבעים וצורות … הוא כמעט התעלף.
            שם. יום אחד הטלפון צלצל. מלחמה. תתלבש. המלאך כבר מחכה. תפסתי את רותי. אם אני לא חוזר. זה טלפון לגרמניה. את מצלצלת ומספרת לה מה קרה. פה בארץ. לא צריך לספר.
            יצאתי. חזרתי אחרי שישים יום … אחר.
            הלוואי והיה לי זיכרון קצת פחות חזק… אז כשאני אומר לך, ענת. ייסורי איוב. זה מדויק. פרוטוקול רשום באחת ממגירות המוח. זה -82 . קצת אחרי ספטמבר. כי לפני המלחמה הייתה שרה. זאת מהשיר מסע בהרים.
            אני זוכר אותך עומדת בין הטפטים ובין הארון וחושבת… איך אפשר פה בכלל … להתרכז עם כל הטפטים והבדים התלוים במרפסת עם ריח ארקילי ושמן וציורים לא גמורים.

          • טוב שצנזרת את אירועי חדרך הקט. ומהכול אני זוכרת טוב את חברך הטוב האדריכל בעל הארשת הסגפנית יוסי רבינוביץ

          • והעיקר שמעון רווי-מרבה הנשים, למה יש לי הרגשה שאני מכולן הבאתי אליך הכי הרבה תרבות יפה? כשהשיא גברים בשמש? יש משהו נכון בהרגשת משוררת?

          • שמעון מרמלשטיין

            מה שנכון – נכון. הספר שהבאת לי. גברים בשמש, נטע את הזרעים שיהפכו אחרי זה לכתיבה.
            הרגשתי שגם אני רוצה/יכול/מת לכתוב ככה.
            ולא ידעתי שהוא ראסן כנפאני. שחיסלנו בשנת 72-73.

            כתבתי אז משהו בנוגע לכך במוסף של הארץ. אולי אביא את זה לכאן. לזכר הימים האדומים ההם.

          • שמעון מרמלשטיין

            הוא חזר בתשובה. יוסי רבינוביץ'. הוליד ארבעה ילדים. התגרש. מצא אישה חדשה. עבר לבני ברק.
            מדי פעם אנחנו מתראים. אצלו. עניין של כשרות. עניין של אמונה. אין אלוהים אני אומר לעצמי בבואי ובלכתי … בלי קול.

      • שמעון מרמלשטיין

        כבר הציעו לי להיות שומר זיכרון של אנשים. משהו בסגנון שומר מסך.

        יום אחד ביקרתי בגרמניה לאחר הרבה שנים שלא הייתי שם.
        התחלתי למנות להם את החנויות ששהיו במדרחוב דאז. לפי הסדר. כולל חלק מאלה שכבר נסגרו. בסוף הם הרימו ידיים והודו. אתה זוכר יותר טוב מאיתנו. למרות שנולדנו פה.
        באותו רגע, רפרפה במוחי מחשבה (די זדונית) הרי הם כל כך סומכים עליי. שאני יכול עכשיו לשתול חנות שלא הייתה קיימת מעולם בזיכרונם. למשל חנות של תוכים מדברים מסוג של ז'קו אפריקאי. (אפור עם זנב אדום) ואז. ברבות שנים הם יזכרו באותה חנות תוכים שלא הייתה קיימת. ויספרו אולי איך הלכו לטייל עם התוכי לאורך נהר המיין או הריין … ופגשו את לורליי

        אבל כמובן שלא עשיתי זאת.

        יש לי אתיקה מקצועית. שקר זה דבר יותר מדי רציני מכדי לשחק איתו.

        היום בעיתון הארץ יש מאמר עם ראש החוג למדעי המוח בבר אילן. פרופסור בר. הבן שלי לומד אצלו. הוא הולך להיות חוקר מוח. בסוף הוא יגיע לאברסט – היכן שנמצאת תיבת ההפעלה של הזיכרון שלי 🙂

  2. זה אכן אושר גדול ענתי. יישר כח והרבה הצלחה לתמר הנפלאה.אגב אני מסכימה עם דבריו של שמעון לגבי העולם.

    • תודה על ברכתך, ובאשר לצדקו של מרמלשטיין – הסכמתך הסכמתי והיא מלווה בדמעות סמויות ובלי צרת רבים ואין באמנות כדי לבצע קטרזיס אמיתי ועל באמת.

  3. נורית פרי

    ענת, איזה נחת… אני מקוה שיש לך הקלטה של השירים ששרה תמר.

    ולשמעון – זה יהיה יופי של שיר "אני שותל את הזכרונות במוחם של אחרים"…

    • ריקי דסקל

      "הבננות " – לא מה שחשבנו !
      מרמלשטיין מפגיז מדי פעם עם יציאות מדהימות . עכשיו היציאה המשותפת שלכם להצגה
      ואוו שמעון !

      אגב רזיה ישראלי (אכן מדהימה) לא נעלמה ממשיכה לשחק , בפרינג' בעיקר.

      ועוד משהו קטן ולא כל כך מקובל : חנוך לוין גאון אבל אני לא אוהבת

      • ריקי דסקל

        ובהצלחה כמובן לבתך 🙂

      • א. לשמעון ולי היה אי פעם רומן קצר שממנו אני זוכרת בעיקר את רגשותי לשמעון ואת יפי פניו והוא זוכר את כל השאר. זה ההבדל בין אישה שטחית לגבר בעל זיכרון ראוי לשמו ועמוק ותרבותי. ב. כיוון שאני עצמי ניתקתי עצמי מאירועי התיאטרון זה שנים טעיתי באשר לרזיה ישראלי, ואני מאוד שמחה להתעדכן כי היא היתה זונה גדולה עתירת כישרון בימתי. ג. אשר למה שכתבת על חנוך לוין, כיוון שגם אותך אני מכירה שנים ארוכות אזי עוד מראשית ידעתי שאת הבריאה והשפויה שבחבורת האדם. וגם הראיה שבהחלט אפשר להכיר בכשרונו האמנותי של אדם אבל לחלוטין לא להתחבר (ב' עם ובלי דגש) עם תכניו.

  4. אומי לייסנר

    איזה יופי. סחתן!

    • בהצלחה לתמר אני מנויה בקמרי אצפה בה בקזבלן
      גם אני אהבתי את חנוך לוין ובעיקר את העיבוד לצ'כוב ב"אשכבה"
      אבל היום ההומור השחור שלו פחות מדבר אלי ,מה גם שטחן ומחזר ודש את עצמו עד דק במחזותיו
      האדם אחרי הכל אינו חפץ
      מה שחשוב זה הבת המקסימה שלך, זה הזמן שלה
      מברוק ואאזין לקולה היפה
      שבוע נפלא

      • זה בדיוק מה ש"עזר" לי להיגמל מאהבת חנוך לוין. והאמת הגמילה היתה מאוד כואבת, כי היתה מלווה באכזבה ובלא מעט כעס. כמו באהבה… התחושה ואפילו יותר מכך (פלוס הוכחות) עד כמה משלב מסוים הוא מחזר את כשרונו הענק. ואפילו פיתחתי תאוריה כאובה (אבל מכיוון אר לגמרי) שמחלתו ומותו בגיל כה צעיר באו לו כי שרף את עצמו מבפנים. אדם שבמשך שנים ארוכות עוסק יומיום מבוקר עד ערב ביצירה שעיקרה מדווי האדם סופו שמשהו בו מתכלה לחלוטין. אבל… ביום שישי אחרי שנים שבהן לא צפיתי בשום מחזה שלו – כשצפיתי והאזנתי לאירוע בקאמרי שכלל מערכונים גאוניים ושירים נפלאים חזרה אלי מלוא אהבתי! אז לא רק בזכות קול בתי ומשחקה אבל בהחלט על הגשר שבנתה למעני בעצם נוכחותה שם והרצון לצפות בה קודם כול.

    • תודה ושבוע נעים

      • ענתי ושמעון, וואו מה שהולך כאן , שמעון הרבה חיים, חיוניות, טיפות רעננות, וניחוחות שמחה וכשרון, אתה מוסיף למטע המנומנם לפעמים, גם הזיכרון שלי עדיין חוגג, בזכירת פרטי פרטים, אנשים, מקומות, פריטים וחלומות אלפי חלומות , רק בזכירת מספרי טלפונים אני גרועה, יש הטוענים שזו בעיה הנובעת מהנפש אולי. ענתי כל הכבוד לבת שלך ולאימא שלה בעיקר. ואת חנוך לוין אני מעריכה אבל ממש לא אוהבת. חיה אסתר

        • יכולתי לנחש מתוך היכרותי אותך שאת לא מחסידי לוין… ויחד עם זאת הערכתך גם מלמדת שכישרונו האמנותי הכה יוצא דופן של לוין הוא אולי הראיה המובהקת למורכבות ולסובייקטיביות של איכות היצירה האמנותית באשר היא.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לענת לויט