שִׂיחָת לַיְלָה

מאת בוריס גֶרוּס

 

             

אִם מָחַר יִשְתָנוּ הַדְּבָרִים

וָיהִיוּ אַחֵרִים.

וָיִהִיוּ רְחוֹבוֹת אַחֵרִים

וּצְעֲדִים אַחֵרִים

וָאֱלֹהִים אַחֵר לְדָּבֵּר אִתוֹ.

 

וּשׁתִיקוֹת אַחֵרוֹת לְהַפְלִיא,

טַעַם מַר בַּפֶה,

וְשקט יורד על הים ועליי

חיים אחרים.

 

ויהיו רמזורים בקריצה

צועקים:

"הנה, באו ימים ולילות אחרים!"

אנשים במדים ירוקים

היו מתיישבים בבתי הקפה

מדברים.

 

וורידיי היו נמשכים מגופי

לעבר אור-יום,

מסמנים:

כאן תקום אתה החדש

תרקום עור וגידים

אחרים.

 

[10.11.2001]

===============
ללא כותרת

מאת בוריס גֶרוּס

 

לקחת

את רגבי האדמה

בידים.

מולדת באור שמש אחרון

האירה לך ביום הולדתך

גם אם אחר כך עריה נחרבו

וזכרונה דהה

 

ביום מותך יהיה זה חזיון בהיר

אחרון מבין רבים,

שיאסוף אותך

לחיק אמך, לרגבים האהובים.

 

ובינתיים

ישוב תחת עצים

בגינות צבוריות זרות

תחשוב ולבך יהמהם לך כמה טוב

להיות בדרך אל השיבה שלך הביתה

עד השֵיבה

עד רעד אחרון,

לגלגל על הלשון את מלות ילדותך

הלא שגורות בפיך.

החיים זורמים לפיך

כמיץ ונשפכים לכל עבר – בגבולות לא שלך,

במקומות הומים מאדם, בהם חוייבת להיות.

 

פעם זו בוודאי תהיה שתיקתך שניסית לשאול אודותיה

כל חייך.

 

                                                                        5.07.2004