בננות - בלוגים / / לפרשת ואתחנן
יהדות, יצירה, אדם
  • מוטי לקסמן

    קורא חושב, יוצר על יהדות ועל בני אנוש שנוצרו בצלם אלוהים. בעל שני תארי מוסמך: סוציולוגיה, מקרא.

לפרשת ואתחנן

פרשת וָאֶתְחַנַּן, דברים ג, כג – ז, יא.

מדוע אסור פסל אלוהי? / מוטי לקסמן, אב, תשע"ה.

<>

"וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם, חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם". [א]

הצהרת יסוד של אמונה.

האם ברור מהצהרה זו, מי או מה הוא האלוהים שמומלץ לדבוק בו?

הדיון ינסה להבהיר תשובה לשאלה, על יסוד קריאה מספר אמירות בפרשת השבוע, פרשת וָאֶתְחַנַּן.

<>

"וַיְדַבֵּר ה' אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל". [ב]

"וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. [ג]

כך מתאר משה את מעמד הר סיני ומדגיש, חזור והדגש.

איסור אפשרי של ראיית של אדם את האלוהים, חלה גם על ניסיון מוחשי לעצב את אלוהים כדמות וצורה מוכרת.

יתר-על-כן, יצירת דמות מוחשית של האלוהים היא השחתה, היא פגיעה חמורה, "פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה". [ד]

זהו איסור מוחלט, איסור גורף.

אסור להציג את האלוהים בדמות בעלי חיים הקיימים על-פני האדמה, בתוך האדמה או בדמות גרמי השמיים. [ה]

<>

אכן, "כבר מראשיתה ובכל גווניה וגלגוליה אסרה דת ישראל מלחמה כנגד ייצוג האל בצלמים, ובתוך כך הטילה איסור נחרץ על פולחן צלמיו". [ו]

כל זאת בשונה ובניגוד מוחלט למקובל במזרח הקדום.

<>

בניגוד לאיסור האפשרות לתפיסה חושית של אלוהים, מתוארת במקרא, מספר פעמים, תפיסה חושית או אפשרות של תפיסה חושית של אלוהים.

בהתגלות הראשונה של אלוהים למשה בסנה, משה נבהל וחרד, "וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים". [ז]

לכאורה, משה מסוגל "לקלוט בחושיו" את אלוהים, אבל חושש מכך.

לעומת-זאת, הורי שמשון מנהלים דו-שיח ישיר עם מלאך אלוהים. [ח]

ישעיהו הנביא (פרק ו) רואה ושומע את אלוהים וקובע במפורש, "כִּי אֶת הַמֶּלֶךְ ה' צְבָאוֹת רָאוּ עֵינָי". [ט]

גם הנביא יחזקאל מעלה חזיון בו הוא מתאר את סביבת אלוהים [י] וקובע, "וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה". [יא]

יחזקאל הנביא אף מפרט, "כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה' וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל פָּנַי וָאֶשְׁמַע קוֹל מְדַבֵּר". [יב]

רואה, שומע.

האומנם?

אלוהים יכול להיתפס על ידי האדם בחושיו?

במקרא מספר תשובות לכך.

דברי אלוהים לאליהו מעלים ספק לגבי אפשרות זו, "וְהִנֵּה ה' עֹבֵר, וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה', לֹא בָרוּחַ ה', וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ לֹא בָרַעַשׁ ה'. וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ לֹא בָאֵשׁ ה' וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה". [יג]

אם אלוהים מופיע ב"קול דממה דקה" איך נוכל לשמוע אותו?

<>

לעומת זאת כאשר משה מבקש מאלוהים: "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ". [יד]

מבהיר אלוהים, "לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי, כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי". [טו]

תפיסה זו חוזרת גם במקומות נוספים, כמו למשל, "וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל אִשְׁתּוֹ מוֹת נָמוּת כִּי אֱלֹהִים רָאִינוּ". [טז]

<>

תפיסת אלוהים במקרא מטולטלת בין תיאורים על מפגשים עם אלוהים, איסור על תפיסה חושית של אלוהים ואיסור על ייצוג מוחשי של אלוהים.

נכון, אמונת ישראל צמחה במזרח הקדום שהיה ספוג תפיסה חושית של האלים.

החידוש באמונה הישראלית , אמונה באל אחד ויחיד, שאברהם היה הראשון לביטויה, היה "כי המציאות שאנו קוראים לה 'אלוהים' נשגבה מכל ביטוי אנושי". [יז]

באופן אחר, "וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כֹּל הָאָרֶץ". [יח]

<>

איך נבין את התיאורים המוחשיים של אלוהים?

אפשרות אחת היא לראות בכך שרידים של תפיסת אלוהים האלילית.

אפשרות אחרת היא לראות בכך חזיון שהוא בבחינת חלום.

אי-אפשר לתפוס את אלוהים כישות נצחית ומופשטת וגם לתאר אותו באופן מוחש.

כל תיאור של אלוהים ולו הקל ביותר פוגם בכוליותו ובנצחיותו.

מכאן נובע, גם האיסור על ייצוג, כי כל ייצוג מוחשי מסלף את התפיסה הכוללת של אלוהים.

בלתי אפשרי, על פי תפיסת האלוהים המופשט, לדבר באופן מוחשי, על פנים לאלוהים.

<>

אם-כך, למי פונה אדם שמקבל את התפיסה של אלוהים מופשט חסר צורה ודמות?

רק לעצמו.

אדם מוצא בתוך רוחו, בתוך חשיבתו, בתוך אמונתו את האלוהים שהוא פונה אליו.

יש שבשם אלוהים מכבדים, אוהבים אבל גם שונאים ורוצחים.

<>

בנוסח אחר, הגד לי מה אלוהים שאתה מאמין בו ואומר לך מי ומה אתה.

כאשר אדם פועל "בשם אלוהים", רק הוא, רק האדם עצמו אחראי למעשיו ולתוצאותיהם, ולא מלאך ולא אלוהים.

<><><>

הבהרות ומראה מקום

א. דברים ד, ד.

ב. דברים ד, יב.

ג. דברים ד, טו.

ד. דברים ד, טז.

ה. "תַּבְנִית כָּל בְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ תַּבְנִית כָּל צִפּוֹר כָּנָף אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם. תַּבְנִית כָּל רֹמֵשׂ בָּאֲדָמָה תַּבְנִית כָּל דָּגָה אֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ. וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם" (דברים ד, יז–יט).

ו. יאיר לוברבוים, צלם אלוהים, ירושלים–תל-אביב 2004, עמ' 469–470.

דיון מקיף בתפיסת צלם אלוהים ומשמעותו בתלמוד ובמדרשים מצוי בספר יאיר לוברבוים, צלם אלוהים, ירושלים–תל-אביב 2004.

ז. שמות ג, ו2.

ח. שופטים יג, ג–כג.

ט. ישעיהו ו, ה.

י. יחזקאל פרק א.

יא. יחזקאל א, כו.

יב. יחזקאל א, כח.

יג. מלכים א יט, יא–יב

יד. שמות לג, יח.

טו. שמות לג, כ.

טז. שופטים יג, כב.

יז. קראן ארמסטרונג, ההיסטוריה של אלוהים, ירושלים 2006, עמ' 19.

יח. תהלים עב, יט.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למוטי לקסמן