חברה ובני אדם

בין עצי החורש

בין עצי החורש / מוטי לקסמן תשרי תשע"ז. <> הילכתי לאט בין עצי החורש המצלים מולי הגיעה ילדה כבת ארבע בידיה שני מקלות כאילו רוצה לדקור אותי "מה זה, חרבות"? שאלתי. "לא" אמרה האמא, "תגידי לו שאלה כרישים" חזרה הילדה על ההסבר. "אני ממש מפחד, כרישים!", אמרתי, נעתי מעט הצידה. "תגידי לו שאלה כרישים טובים" נשמע קול האמא. גם הילדה ...

קרא עוד »

איני מאחל שנה טובה

איני מאחל לך "שנה טובה", לקראת ראש השנה תשע"ז  / מוטי לקסמן, כה באלול, תשע"ו. <>  האם החלקתי? נפלתי על הראש? אלה הימים האחרונים של ירח אלול, ואני איני מאחל לך "שנה טובה"? מה קרה לי? אני מבולבל? שכחתי מצוות אנשים מלומדה הטוענת, כדי שיהיה טוב בשנה הבאה צריך לאחל "שנה טובה"? האיחול מתייחס ל"שנה" החדשה, נכון? אני קשה הבנה. ...

קרא עוד »

שיר ערש לאבא

שיר ערש לאבא / מוטי לקסמן <> "הדובי הלך לאיבוד, אבא." "חבל, אבל אין דבר." "הדובי הלך לאיבוד, אבא. וזה מאוחר, ובחוץ חושך ונורא קר." "מה, באמת? וחיפשת אותו?" "כן, בכל מקום בתוך החדר. מתחת למיטה, ובארון גם. והוא לא היה שם." "אז מה, את עצובה?" "כן, מאוד. ואני רוצה למצוא אותו, אני מוכרחה!" "נו טוב, מה אפשר לעשות, ילדה ...

קרא עוד »

אני שונא

אני שונא / מוטי לקסמן <> האחים שנאו את יוסף. דוד שנא פִּסְחִים. דוד שנא עִיווְרִים. אמנון שנא את תמר. אבשלום שנא את אמנון. גם לי מותר, גם אני שונא. אני שונא כאלה שבשם אלוהים אונסים, דוקרים, הורגים. אני שונא רעש של מוסיקת רוק. אני שונא כאלה שבשם אידיאולוגיה אונסים, דוקרים, הורגים. אני שונא העמדת פנים. אני שונא כאלה שבגלל ...

קרא עוד »

חולצה

רק חולצה / מוטי לקסמן <> הנה חולצה. יש עוטים אותה ביום אחרות בלילה. ביום חול, אחרים ביום שבת. בבית, גם בחוצות העיר. יש בבדידות על אי, אחרים בהמון גועש המתלהם בשאגות. גם באזני קהל שבוי הניצב בדומיה שקטה. <> הלשון שמעל לכתפיים, הנושאות את החולצה זועקת בביטחון, "הנה משאת נפש שהתגשמה" קוראת "זו משאת נפש רצויה" לעטויי החולצה. <> גם ...

קרא עוד »

קדושים אמור

אַחֲרֵי מוֹת, קְדֹשִׁים אֱמֹר <> כלל התנהגות חשוב המצורף משמות שלוש פרשיות בחומש וַיִּקְרָא. המת יתקדש, אין אומרים סרה על המת, נקדש את הטוב! כלל חברתי חשוב, לכל בני האדם. בלוויה של אסתי וינשטיין ז"ל גם אחר כך, הועלו בכאב, דברים ברוח זו.   האמא היהודייה מאוד, יהודית ארנשטיין, כתבה בכאב לב, "אני כותבת אלייך בלב שבור, לא מאמינה שאת ...

קרא עוד »

רות בצבעים

צבעי רות / מוטי לקסמן, ערב שבועות תשע"ו. <> חום קרוב לאדום זועק הצבע על ההרים במדבר מואב.   חום זוהר בחמה בבית לחם יהודה בשדות צומחת תבואה ירוקה. לעת הקציר הזהוב בגורן, גם בלקט ובפאה.   מזעקת האדום לזהוב הרך, הגעת רות.   בחרת באומץ בהחלטיות נחושה ללכת אחרי נעמי. נטשת עבר כואב לעבר זהוב מרכך.   רגישותך מלאת ...

קרא עוד »

לידה

לידה, מוטי לקסמן <> קלגסים פלשו לפולין. ברחת מבית, השארת מעמד. סביב נורא אימה, פחד. לא היה ברור מה יהיה מחר. לא היה וודאי מי יהיה מחר. התעלמת מכל שטן. אף מכשפה לא הקפיאה את ליבך. חיית מחוץ לזמן. <> בתוך הגיהינום הזה, מאמע שלי, נשאת אותי ברחמך. בתוך הנורא הזה גידלת אותי בתוכך יום ולילה, לילה ויום. הגיעה השעה ...

קרא עוד »

נאר קומפוט

"נָאר קוֹמְפּוֹט" / מוטי לקסמן לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה <> "נאר קומפוט" לא פירה, לא מרק "נאר קומפוט" כך אמרת, טוֹבֶּע. זה היה לפני שנתיים. "נאר קומפוט" לא הבנתי. כשניסיתי לתת לך קציצה מרוסקת, סירבת, "איך האב נישט קיין צאיין", אמרת. לא הבנתי. כעבור שבועיים, הבנתי. שכבת, עינייך פקוחות לרווחה. אינך רואה דבר. כל גופך סֵבֶל. ידעת. חשת, אינך ...

קרא עוד »

המים?

וַיְהִי מַיִם? (עיון ביקורתי) / מוטי לקסמן <> "אפשר לעולם לחיות בלא יין". [א] יין מקורו בגפן, שהיא "עֵץ עֹשֶׂה פְּרִי". "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים […] וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ […] עֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ". [ב]   "אי אפשר לעולם לחיות בלא מים". [ג] לא כתוב, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מַיִם, וַיְהִי מַיִם.   שתיית מים מעוררת רוח חיים, "וַיֵּשְׁתְּ וַתָּשָׁב רוּחוֹ ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות למוטי לקסמן