כְּשִׁיר גְּלוּי רֹאשׁ, בִּירוּשָׁלַיִם
לָאֵחֲרוֹנָה,
הִתְחַלְתִּי מְדַבֵּר עִם עַצְמִי,
אוֹ כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: לַחֲשֹׁב
בְּקוֹל רָם, בְּעֶצֶם, לָשִׁיר
בְּלַחַשׁ,מֵעֵין מַתַּן-בְּסֵתֶר
לְעַצְמִי בְּסִמְטָה צָרָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת.
לָכֵן, אֲנִי פּוֹסֵעַ דַּוְקָא כָּאן, בִּגְאֻלָּה,
עוֹלֶה בְּ"חַיֵּי אָדָם", רָגוּעַ, שְׂפָתַי נָעוֹת
כְּמִתְפַּלַּל, רוֹאֶה-וְאֵינוֹ-נִרְאֶה
בֵּין קַפּוֹטוֹת, שְׁטְרַיימְלֶךְ, פֵּאוֹת, זְקָנִים וְעֵינַיִם
מֻפְנוֹת כְּלַפֵּי מַעְלָה, מַטָּה וּפְנִימָה, חוֹלֵף
בֵּינַיהֶם כְּשִׁיר
גְּלוּי-רֹאשׁ בֵּין מִזְמוֹרִים
מְכֻרְבָּלִים.
עקיבא,
השיר הזה מדבר אליי במיוחד,
גם בשל ההיכרות שלי עם האזור על תופעותיו ..
כגלויית ראש ופרושת כנף, גם לי נשאר כאן לדבר עם עצמי ברחובות האברכים הבורחים, בורחים ממראה אשה, מסתתרים מעצמם אל עצמם.
אהבתי את ה"מתן בסתר", בהחלט.
וכל התיאור של המעבר שלך בינות כל ים השטריימלים והקפוטות מוכר לי היטב –
גם אתה מרגיש מוגן בחסות הנראים ואינם רואים האלה ?
אני מרגישה בשכונות מסויימות כאן כמו בעולם חייזרי אחר, שבאופן פרדוכסלי דווקא מעניק איזה חופש, חופש משחרר להיות לגמרי אני ואך ורק אני.
הייתי בתל אביב בשבוע שעבר, והיה מקסים ושמח ובעיקר – כולם היו חילונים, שזה מראה מאד נדיר לאחרונה.
והיה שחרור מבחינה של חיים וקצב ודופק וכל זה, אבל גם הרבה יותר לחוץ ומפחיד.
מכיר את זה ?
רונית, לי אין ספק שהיהדות היא סינתזה משתנית בין שלושה יסודות: תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל. החרדים מדגישים את תורת ישראל, החילונים את עם ישראל והכיפות הסרוגות את ארץ ישראל. בעיניי, כל הגישות לגיטימיות והדמוקרטיה תכריע.
אני שמח בירושלים גם במאה שערים, אם כי אני כועס (רגשית, לא שכלית) על ההגזמות של החרדים בתחומים הידועים. אני שמח גם בתל אביב, בעיקר בטיילת. בשיר שלי יש לגיטימציה של שירים גלויי ראש וגם למזמורים מכורבלים.
מאד שמחתי על התגובה שלך. תודה.
הי עקיבא.
זהו, שאם החרדים (או מייצגיהם) היו מדגישים את "תורת ישראל" האמיתית, לא היתה שום בעיה בעיני.
ואין לי בעיה גם שהדתיים ידגישו את ארץ ישראל.
הבעיה היא בפירושים מעוותים שהולכים ותופסים חלקים יותר ויותר נרחבים.
ובעיוורון.
רונית, את צודקת, אבל הבעייה היא ששבעים פנים לתורה ולדעתם של רוב החרדים הפרשן המוסמך היחיד הוא הרב.
לפני שנים רבות קראתי פילוסוף נוצרי, אוהב יהודים, שכתב בערך כך: "השקר המסוכן ביותר הוא לראות חלק מן האמת כאמת כולה…"
אסור לנו לשכוח את זה.
שיר נהדר, עקיבא!
לי, שימחת אותי.
להתראות