חֲלוֹם
אָמַרְתִּי לָהּ:
"… כְּבָר אֵין מַקְהֵלָה
עַד לְהוֹדָעָה חֲדָשָׁה…"
אָמְרָה לִי:
"אָז תָּשִׁיר בַּבַּיִת…"
וַאֲנִי שָׁר
בַּהַתְחָלָה
כְּמוֹ הַדֶּשֶׁא בַּגִּנָּה
כְּמוֹ הַבֶּרֶז הַדּוֹלֵף
גַּם הַיּוֹנִים שָׁרוֹת עָלֵינוּ
גַּם כַּלְבַּת הַשְּׁכֵנִים
שָׁרָה עָלַי עָלַיִךְ
הַב הַב DA DA
וְהֶחָתוּל הָאֲלַכְסוֹנִי סוֹף סוֹף
נָס לֵחוֹ
כְּזֶרֶם מַיִם מִצִּנּוֹר
וְהַשָּׁטִיחַ שֶׁנִּנְטַשׁ
עַל הַשְּׁבִיל
מְהַלֵּךְ עַל אַרְבַּע
אֶל הַצְּפַרְדֵּעַ…
הַלְלוּיָהּ!
אֲנִי שָׁר בַּבַּיִת!
גַּם הַמּוּאֲזִין…
ירושלים, יולי 2006
"וְהֶחָתוּל הָאֲלַכְסוֹנִי סוֹף סוֹף /נָס לֵחוֹ/
כְּזֶרֶם מַיִם מִצִּנּוֹר / וְהַשָּׁטִיחַ שֶׁנִּנְטַשׁ /
עַל הַשְּׁבִיל / מְהַלֵּךְ עַל אַרְבַּע / אֶל הַצְּפַרְדֵּעַ…"
שורות שממש ממריאות ממציאות אל מציאות, עקיבא.
אמיר, אנא, אשמח אם תסביר לי את משמעות תגובתך.
תודה
עקיבא
חושב שזה די ברור. יש על-מציאות (סוריאליזם) בשטיח שמהלך על ארבע וחתול שמצטנר. השורות האלה טעונות ביותר ממציאות אחת.
אני חושבת שהוא התכוון שהשורות
החליפו לו את המציאות ואחרי קריאה בהן הוא לא מה שהיה לפני שקרא בהן
והוא מבין זאת תוך המראה בעוד השורות משמשות לו מדחף.
רענן ומקורי.
סבינה, תגובתך ריגשה אותי.
תודה
עקיבא
תורמת דם סדרתית, אשמח אם אפילו קורא אחד חש תחושה כמו זו שאת מתארת.
תודה על תגובתך.
עקיבא
עקיבא, לטעמי כדאי להתחיל את השיר מ"ואני שר" לפני כן זה הסבר, ואחר כך השיר באמת ממריא, בקצור אני מתחברת לבית השני
חני, אשקול את הצעתך. ממש תודה.
עקיבא
אז תשיר בבית… זמן רב חלף מאז שמענו הצעות כאלה. מזמן לא שרנו אפילו בבית. הצעה בריאה עם סיום קומי… גם המואזין…
קום אפוא עקיבא, דבר שיר.
רות יקרה, הסיום הוא לא כל כך קומי, כי המואזין חש שביתו הוא גם הבית שלי ושלך וכו', אבל לקחתי את זה עם קצת חוש הומור…
תודה על איחוליך.
עקיבא