אפרת מישורי משוררת, מבקרת, מנחת סדנאות כתיבה
הכריש
אף אחד לא ידע על מותו
אבל אחת יכלה לשער.
שיניו
עוד היו קפוצות
במסדר השורות האימתני
וגופו
עוד הטיל צל
למרות שנרקב מבפנים
הוא היה מת
מתוך "אנח ואנחה"
אף אחד לא ידע על מותו
אבל אחת יכלה לשער.
שיניו
עוד היו קפוצות
במסדר השורות האימתני
וגופו
עוד הטיל צל
למרות שנרקב מבפנים
הוא היה מת
מתוך "אנח ואנחה"
אפרת, את כותבת נפלא ,אתמול קניתי את "אנח ואנחה" קוראת לאט, מעכלת
נפלא וטוב שהלך .
יפה, אפרת. התבוננות בכאב מולידה יופי.
מצמררררר
שיר שמעורר מחשבה ותחושות קשות, קראתי אותו כמה פעמים, אולי בשל המינימליזם שלו הוא מזמין לקריאות חוזרות ולכפל מחשבה.
ברגע הראשון התעורר בי פחד מה"כריש" החלול הזה.אחר כך קראתי שוב והצלחתי לחלץ את עצמי מבין מלתעותיו ומתוך מסדר השורות ואז ראיתי את ה-אחת מול ה"אף אחד" ואת הכח והצלחתי אפילו
לחייך.
זה מה שמחבר אותי לשיר הזה- שכמו שלמראית עין הכריש חי כך למראית עין השיר הזה מפחיד- בעצם גלומים בו עוצמה ונפלאות של אחת שיכולה לקבוע שהוא היה מת. וכל האויר יוצא…
תודה.