אפרת מישורי משוררת, מבקרת, מנחת סדנאות כתיבה
הי גנישו
הי גנישו,
הי גנישו,
כמה זמן עבר
מאז
ששרתי לך שיר?
הי גנישו,
הי גנישו,
כמה זמן עבר
מאז
ששרתי לך שיר?
הי גנישו,
הי גנישו,
כמה – ?
כמה – ?
כמה – ?
כמה – ?
כמה זמן עבר?
ובגלל גנישו
ובגלל גנישו
חלמתי על הדייגים
ובגלל גנישו
הם שטו בסירה בים מלא דגים
ובגלל גנישו
אינני מתפלאת מגובה הים
ומן התכלת השקופה, המתכתית,
שהגביהה
עד מוחי
מקסים אפרת.
תודה, ללי
אני מרגישה שותפה, משום מה!
ד"ש ליריעה הכחולה מול חלונך 🙂
הי
אני אבודה מול השירים הללו. קוראת אותם שוב ושוב ונשארת אבודה.
מצד אחד בטח אפשר להסביר לי אותם בשנייה אבל אז גם משהו ממה שמחבר אותי אליהם ואותם אלי יעלם.
עד מוחי- מחבר אותי ממש לקרקעית הים- עוד רגע ומוחי הוא מותי.
שלום יעל, תודה על ההד המדוייק. צלילה? טביעה? ניתוק (מן היבשה)? חיבור (לקרקע הים)? מוות זמני או שמא הרף חיים אחר? לא יודעת בדיוק כמוך