מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
עין
בְּבֹא הָעֵת גַּם הַשֶּׁמֶש שׁוֹקַעַת
בָּמָקוֹם בּוֹ נִגְמֶרֶת הַמַּפָּה
בֵּין כּוֹכָבִים רְחוֹקִים
וְאֵינְסְפוֹר רְחוֹקִים מֵהֶם
(הַשְׁעָרוֹת אַסְטְרוֹנוֹמִיּוֹת)
עַיִן שָׁטָה בְּלִי אִוְּשָׁה
סוֹקֶרֶת אֶת הַנָּמִים
וְאֶת הַחוֹלְמִים
סַהֲרוּרִית
אֲדִישָׁה
13.9.12
שיר יפה לוכד תחושה של סופיות ,מבט אחרון הסוקר באדישות את מה שמשאירים מאחור. שיר צובט.מרגישים בו את ליאות החיים, ככה גם אני לפעמים ,אבל אז מגייסת שמחה משום מקום כדי להצליל ולהצהיל את המבט
שיר סוחף!
עין צופיה
סהרורית ושמשית היא שטה
בחלל הלב המוכפל לאינסוף כוכבים במרחב ~
רות, שיר יפה ועצוב. מיד הזכיר לי (יצר הישרדות שלי, כנראה, המסרב לאדישות ) את "אני רוצה תמיד עיניים" של זך, שגם כשהוא נופל – הוא קם לעוד מבט אחרון להלל את היופי.
נורית
שלום לכן, שמחה על התגובות.
חג שמח
רות
רות, המלה הקשה ביותר בשיר העצוב הזה הוא "אדישה". אני מאחל לך, לי ולכולנו שנוכל לפנות אל העין הזאת, לדבר איתה גם כשאנחנו חשים אותה כ"סהרורית".
חג חנוכה שמח
תודה עקיבא, שמחה שחזרת לכאן.
חנוכה מואר
רות
אוהבת את השיר רות
זו איננה עין חומלת
פתאום העין הפכה לשמש והשמש לעין 🙂
אהבתי מאד את העין השטה בלי אוושה בין כוכבים רחוקים.שיר שהולך עם הקורא זמן רב
עפרה
תודה לשתיכן ריקי ועפרה על תגובותיכן לשיר. העין שדומה כצופה ובוחנת היא משקיפה בלתי מעורבת. עיתים צר לי שהיא אוכלת את עצמה באש.
חג אורים נפלא
רות