ילידת חיפה תש"ג, מתגוררת בירושלים.
למדתי מיקרוביולוגיה וביוכימיה, עברתי לספרות עברית ולשירת ימי הביניים.
תקופה מסוימת שהיתי עם משפחתי בניו יורק ומ - 1979 מתגוררת בירושלים.
ביקורת ספרים,עריכת במה רבעון לדרמה, תרגום ספרות, עיון ושירה; עריכה לשונית עסקתי בכתבי יד [מעט],פירסומים בעיתונות. שירים, סיפורים קצרים, רומנים, ספרי ילדים, שני ספרי שירה
רות היקרה שלום רב!
הכותרת רבת המשמעות "גם בהמון" מסיטה את תשומת הלב מהכוח שלך לצאת מהשתיקה ולומר לעצמך ולעולם את הדברים המשתקים מגע ומבע.
דרך המילים הנאמרות הנפש אולי מאיימת, אולי מאויימת, אבל היא מדברת ואז דווקא השתיקה מתפוגגת כבועת סבון.
וגם, לקריאתי – השורה הפותחת "מתי שמחתי לאחרונה?" סוגרת מעגל ומתחברת בעקיפין לסיום השיר – להפריח בועות סבון זה משחק ילדים מהנה, ומכאן אפשר ללכת עם הדמיון ולפחות לשמוח עם הזכרונות. רק טוב!
רוחה, עפרה וחנה יקרות,
מתי שמחתי לאחרונה?-למקרא דבריכן הנפלאים.
העניין הוא כנראה שגם בהיותנו עם יקירינו וידידם קרובים – הגוף מעיק. זה המצב שקשה להסתיר. יש הבזקים של בועות סבון והשאר… שבת שלום
שהנפש תמשיך לאיים, אז מה? כל זמן שהיא מפיקה שירים כאלה היוצרים מגע ומבע, אז יש לה זכות לשאת את דברה, גם אם הם לא"משמחים". כל אמנות צריכה לשקף בכליהַ שלה משהו מהקיום האנושי. ומה לעשות, ויש בו צדדים לא משמחים.
מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
רות היקרה שלום רב!
הכותרת רבת המשמעות "גם בהמון" מסיטה את תשומת הלב מהכוח שלך לצאת מהשתיקה ולומר לעצמך ולעולם את הדברים המשתקים מגע ומבע.
דרך המילים הנאמרות הנפש אולי מאיימת, אולי מאויימת, אבל היא מדברת ואז דווקא השתיקה מתפוגגת כבועת סבון.
וגם, לקריאתי – השורה הפותחת "מתי שמחתי לאחרונה?" סוגרת מעגל ומתחברת בעקיפין לסיום השיר – להפריח בועות סבון זה משחק ילדים מהנה, ומכאן אפשר ללכת עם הדמיון ולפחות לשמוח עם הזכרונות. רק טוב!
בכל ,רות יקרה, את בוראת עולם שלם.הנפש לא יכולה להתפוגג כל עוד כותבים.
עפרה
והשמחה הכי הכי קשה
מרגישים את הנפש תחת איומי השתיקה
האמנות היא נחמה פורתא
רוחה, עפרה וחנה יקרות,
מתי שמחתי לאחרונה?-למקרא דבריכן הנפלאים.
העניין הוא כנראה שגם בהיותנו עם יקירינו וידידם קרובים – הגוף מעיק. זה המצב שקשה להסתיר. יש הבזקים של בועות סבון והשאר… שבת שלום
שהנפש תמשיך לאיים, אז מה? כל זמן שהיא מפיקה שירים כאלה היוצרים מגע ומבע, אז יש לה זכות לשאת את דברה, גם אם הם לא"משמחים". כל אמנות צריכה לשקף בכליהַ שלה משהו מהקיום האנושי. ומה לעשות, ויש בו צדדים לא משמחים.
מפתה לקבל את דבריך, גיורא.
אני מנסה בלי הרף.
רות
רות יקרה,
שיר כובש. אין בו אף מלה מתפוגגת.אשמח מאד לראות אותך ביום שני.