אחר-כך התברר לי שהחיים מחפשים אותי בפינה. מנסים לעגֵּל אותי בַּמִּרְקָם של החופש. לָמָה? מה קרה שרק החיים נתפסים מאחור? מישהו מתקרב ומציץ לתוך הפתק ועוזב בקריאת התפעלות. לא רוצֶה! לא מבין שום דבר! עוד מישהו מתקרב, נשען ומביט. מה זה? עכשיו הרעש הזה מִתָּרְגֵּם לְדָבָר נועז; לְדָבָר מוּפשט; לְדָבָר מְתַקְתָּק עד זיבה; לדבר מִסְתָגֵר עד אֵימה. ואז הדלתות נסגרות. ננעלות. והזמן מת.
בַּנְגְקוֹק – תאילנד
שירת המסע זן מאסטר, אמן במה, כותב
החיים חיפשו אותך ומצאו, לא חושבת שהזמן מת.. מענין
המממ … המממ ….. אההההה
אני מבינה את זה מאוד. יש משהו מרתק וכובש מאוד בקצרצרים האלה שלך.
לי זה נשמע כמו פיספוס של סטוצ"…
{אולי אהבה} בכול אופן העניין מת