בשורת "הארי פוטר"

 נכתב בשנת 2007 . פורסם לפני כשנתיים במגזין פנטזיה, ברשת.

היו ימים, בהם ישבתי והעברתי זמני בקריאת ספרים. ספרים ענקיים בצבע צהוב עם כתמי זקנה, תרגומים שלמרבה הצער דורשים תרגום להם. תרגומו הישן של "האחים קרמאזוב" היה למשל סיוט . "החטא ועונשו" ,נלמד בתיכון, לא היה חוויה מרנינה במיוחד. לא נכנס יותר מדי לסיבות אבל איננו במאה התשע עשרה, גם לא במאה השבע עשרה וגם לא ב..טוב העניין הובהר.

יצירות ספרותיות רבות מצויות במצב מגדלים המרחפים באוויר. הם מכילים תכנים מרתקים עומק רעיוני תוכני ואסתטי, אבל לנוער או האדם המצוי (ואפילו סקרן), שחוזר עייף מעבודתו, אין דרך שפויה להגיע אליהם. מרחפים באוויר, ואף סולם לא משתלשל מהם!  למי יש כוח ועניין לחפור בכתבים צהבהבים עם גיבורים בעלי שלושה שמות-משפחה? ומאחר שבניגוד לעבר, הכול עובדים יותר שעות ,הזמן מצטופף ונדחס, פיחות מעמד הספר כמעט ברור. כביכול.  פיחות זה צורם יותר על רקע העובדה שמעולם לא היו כה מעט אנאלפבתים בעולם המערבי. מספיק אנשים שיש להם מספיק כסף כדי שיוכלו להצדיק את קיומן של תעשיות הבידור הענקיות, הפנאי והשעשועים.   על רקע העובדות הללו, הפספוס עוד יותר כואב.

באשר לדוסטוייבסקי וחלק גדול של יצירות מופת "נשכחות", הדבר נובע מהעדר תרגומים (לא רק לשוניים!) שפויים .  תרגום המלווה הערות והסברים בגובה העיניים לכל מיני ביטויים הערות ודאחקות שהיו מאוד מוצלחות לפני מאתיים שנה אבל, עכשיו קצת פחות. לא רק תרגומים משפה לשפה דרושים, מתקופה לתקופה. שפה היא לא רק פונקציה גיאוגרפית, אלא פונקציה של זמן.

אמנות צריכה להגיע לכמה שיותר אנשים .מפני שבמילא לא תצליח יותר מדי בזאת, על פי רוב, כדאי לעשות כמה שיותר מאמץ למקסם את החשיפה המוגבלת מלכתחילה. 

איך כל זה קשור להארי פוטר? לא אחדש הרבה אם אציין שג'יי קיי רולינג היא גאון,אבל גאון חריג, שהצליחה ליצור גם אמנות טובה וגם לחבר אותה לקרקע, כך שכל אדם יוכל לטפס מעלה, איתה, אט אט, וליהנות. וזו כל הפואנטה של אמנות .  אני לא יכולה להיכנס כאן לביקורת עמוקה של ספרי הארי פוטר. לא למדתי ספרות או ביקורת תרבות. בנוסף אמנע לחלוטין מספויילרים.

בתמצית, רולינג הצליחה ליצור את ה-שילוב בין הפנטסטי למציאותי. היא יצרה גם עולם , עשיר מאוד וחי של פנטזיה מנותקת לחלוטין מהיומיומי, אבל  בו בזמן! קשרה את העולם הזה לזמן ולמקום שלנו הקוראים. הקישור הזה, הוא הוא, לב לבו של ייחוד ספרי הארי פוטר. הקישור הזה לא נגמר רק בנתוני פתיחה יבשים ויציאה מהירה או בריחה מתוכם אל הפנטסטי. בדיוק להיפך. הוא מתעסק אתו ומצליח (שוב חידוש) להאיר באור אחר את העולם הפנטסטי עצמו אבל גם את העולם הריאלי, שלנו !   והוא לא עושה את זה בדרך עקיפה (כמו לדוגמא שר הטבעות  ומלחמת העולם השנייה או חולית והאיסלם) , בכל מיני "הרמזים" שצריך פנס רציני כדי לראות. אלא בדרך ישירה לחלוטין.  הפנטזיה מתקפלת לתוך הריאליסטיות של הזמן וההווה . ולהפך, אלה נפרשים לתוך עולם פנטסטי עשיר. ומה קורה כשמניחים שתי מראות זו מול זו? נכון, הן משקפות אחת את השנייה , שוב ושוב בלי סוף.

הגדולה היא במשחק הזה בדיוק, התנועה בין הגיבור הרגיל, הילד הבריטי הממושקף ונקודת המוצא שלו כולל כתובת ותיבת דואר ,לבין עולם הפנטסיה. אך גם החזרה על התנועה אחורה מהפנטסטי לריאליסטי. תנועה שחוזרת על עצמה, נמשכת ומתפתחת. מדובר במורכבות חריגה שמתבטאת גם בקיום אמיתי של מימד זמן נוכח בתוך העלילה.  מישהו אמר ריאליטי?

ספרות בת זמננו ,מרוב פחד להתמודד עם שלל המורכבויות מעדיפה להתכנס כילד אוטיסטי בתוך עצמה ובכך מפספסת.  או לחילופין מוותרת על ימרה אמנותית רצינית.  וודאי, ישנם ספרים מצוינים שנכתבים על ידי כותבים רבי כשרון.  אבל אני מדברת על תופעה תרבותית רחבה, על הד שדומה למה שחוללו כתבים גדולים בעבר.  על משהו שמחלחל לכל כיוון ,ונשאר. הארי פוטר היא ההוכחה שהספרות יכולה לעשות זאת, גם היום.  גם בהווה. בפתח המאה ה-21. מרבים לדבר על "חדשנות".   הרומן החשוב ביותר של תקופתנו הוא ככל הנראה " אהבה בימי כולרה". נכון, זהו ספר מצוין. רומן מושלם ספרותית, מבריק ואנושי.  האם הוא חידוש ביחס לרומאנים של המאה ה-19?  למען האמת, לא.  מיטב (ומרבית) הספרות המודרנית פשוט לועסת את הגירה שירקו סופרים מבריקים בפתח המאה העשרים, שלעסו סופרי המאה ה-19.

וכמובן יש את כושר הדמיון של רולינג. בחיי לא נתקלתי בכזה באף ספר ילדים, אם לוקחים בחשבון את ההיקף. וזה לא רק ההומור . כי הומור מדהים יש לעוד סופרים. גם ספרי פנטזיה יש למכביר. מדובר בתופעה. אישה , שאף אחד לא שמע עליה מגיעה משומקום וכובשת את עולם הספרות לא רק כמותית אלא אף איכותית.  ולא חד פעמית . אלא חוזרת על זה, שבע פעמים . כרך אחרי כרך.ומצליחה להתעלות על עצמה ולהשתבח או להישאר בפסגה. שהצליחה ליצור סימביוזיה חריגה (ולא היבלעות) בין היצירה הכתובה,הספר,  למדיה הבידורית החזקה ביותר כיום, הקולנוע. 

מהי הנקודה של כל זה? כדי שאנשים בני זמננו ,המוצפים אינפורמציה ,צגים מהבהבים ומניפולציות מדיה, יוכלו ליהנות מאמנות הספר (והמדובר על ספרים אמיתיים) יש לתת להם דרך . רולינג מצאה דרך. לא להטוט שיווקי . לא מדובר באמצעי טכני של לכידת תשומת הלב. כי כל שני וחמישי משהו חדש ועל פי רוב אידיוטי בא לעולם ולוכד די בציניות את תשומת לבם של הכול, ומיד נעלם כלא היה . ומרוב מצוקה משכפלות תעשיות הבידור את הבלון האידיוטי התורן עד שגם השכפול נמאס על הכול. ומאחר שאין שם כלום החוויה כולה נגמרת במן תחושת מירמור ומיאוס, או פשוט אד של שעמום.

ואילו כאן , זוהי דרך שהיא בילט אין ביצירה. הקשר עם הקהל שאבד בחלקים רבים מהאמנות העכשווית, חוזר אצל ג'י קיי רולינג והקוסם הכריזמטי הצעיר, וחוזר בגדול. מדברים על פוסט מודרניזם? זהו פוסט מודרניזם טוב. בדיוק זה.   זוהי, גדולתה הרבה.  זו ה-משמעות של "להכניס את הקורא. להתייחס לנוכחותו ביצירה".  כי הקורא של היום הוא כבר לא אותו קורא של לפני מאתיים ושלוש מאות שנה.

בעתיד, אני משוכנעת שאפשר יהיה למנות את ג'ואנה. קיי רולינג עם גדולי הסופרים במאה ה-21.  המבשרת של הדור הבא בספרות.