סוודר משלך כותבת
הלוואי ויכולת לראות; ירושלים בשישי אחר הצהריים. ילדים רצים ונשים סקרניות בחצאית , גברים וצלליות זקניהם במעילים מצמידים את הכובע לראש ומחזיקים ככר לחם. האור טבול בצהוב, השמיים פתוחים לקור ועגלה עם חמור עוברת ומודיעה על השבת .
הנשים ממהרות את הילדים והחצאיות מתגוששות ברוח. מרחוק דוק של אפור מתקרב, שלוחות האבן של העיר העתיקה , מגדל דוד, החומות ,והדרך עוברת בצפיפות: מאה שערים ומחנה ישראל ונחלת שבעה. אין פרחים, השמש נחלשת , מרצפות מהבילות תבשילי חג, חלות ובשר ויין. אוטובוס נדחק באחד הכבישים הצדדיים, גברים ונשים וילדים עולים ומתיישבים בספסל האחורי מסתכלים קדימה בוהים ושותקים , אפרוריות החורף נראית לרגע בלתי אפשרית . לא רחוק נמסות המערות מתחת לכותל והר הבית, מרפסות נפתחות החוצה ,עוברי אורח מאבדים מדרכם ונקלעים לסבך הסמטאות, ערבית וארמנית ועברית ויידיש , פרחים פשוטים מעזים לצאת על יד החומות, כמו בקסם הם יטפסו לכל האורך ויתמתחו באביב קצר פרטי.
השמש מתאדה עוד ועוד לטובת הקור ,לטובת צל המתפשט מיידית , מן החומות אל שמונת שערי העיר : האריות והפרחים ושכם ושער יפו והאשפתות ושער ציון והשער החדש ובסוף גם שער הרחמים, אבל השמש לא יודעת רחם ועוד מעט תמשוך את מה שלבשה העיר לטובת החורף, הרחובות ממריאים אל השבת. הכול עובר ושום דבר לא נטמע, רוח נהדפת אל מרפסות ברחוב נחלת שבעה, מחוץ לזמן של האנשים הרגילים,מערטלת את הדפים ,כל סדרי העולם מתהפכים, כמה עצים חסרי ריח מתגוששים אתה , כנועי גזע.
ורחוק מכל זה המדבר, בין הערביים הצלליות מתארכות באור סגול-כתום, שמיים מסנוורים קור. הזמן חופשי עד אינסוף , עננים נערמים ומקומות הולכים אל משהו כמעט מטאפיזי.
הנשים ממהרות את הילדים והחצאיות מתגוששות ברוח. מרחוק דוק של אפור מתקרב, שלוחות האבן של העיר העתיקה , מגדל דוד, החומות ,והדרך עוברת בצפיפות: מאה שערים ומחנה ישראל ונחלת שבעה. אין פרחים, השמש נחלשת , מרצפות מהבילות תבשילי חג, חלות ובשר ויין. אוטובוס נדחק באחד הכבישים הצדדיים, גברים ונשים וילדים עולים ומתיישבים בספסל האחורי מסתכלים קדימה בוהים ושותקים , אפרוריות החורף נראית לרגע בלתי אפשרית . לא רחוק נמסות המערות מתחת לכותל והר הבית, מרפסות נפתחות החוצה ,עוברי אורח מאבדים מדרכם ונקלעים לסבך הסמטאות, ערבית וארמנית ועברית ויידיש , פרחים פשוטים מעזים לצאת על יד החומות, כמו בקסם הם יטפסו לכל האורך ויתמתחו באביב קצר פרטי.
השמש מתאדה עוד ועוד לטובת הקור ,לטובת צל המתפשט מיידית , מן החומות אל שמונת שערי העיר : האריות והפרחים ושכם ושער יפו והאשפתות ושער ציון והשער החדש ובסוף גם שער הרחמים, אבל השמש לא יודעת רחם ועוד מעט תמשוך את מה שלבשה העיר לטובת החורף, הרחובות ממריאים אל השבת. הכול עובר ושום דבר לא נטמע, רוח נהדפת אל מרפסות ברחוב נחלת שבעה, מחוץ לזמן של האנשים הרגילים,מערטלת את הדפים ,כל סדרי העולם מתהפכים, כמה עצים חסרי ריח מתגוששים אתה , כנועי גזע.
ורחוק מכל זה המדבר, בין הערביים הצלליות מתארכות באור סגול-כתום, שמיים מסנוורים קור. הזמן חופשי עד אינסוף , עננים נערמים ומקומות הולכים אל משהו כמעט מטאפיזי.
איילה, מאוד עדין ויפה לטעמי.
"הרחובות ממריאים אל השבת", לקחת משפט של דוד אבידן והימרת אותו לתיאור יפהפה שאני מאוד מזדהה איתו, אותה תחושה של איך הכל מקבל תאוצה לקראת כניסת השבת ביום שישי.
יש הרבה מן הרוחניות הדקה בתיאור הזה, ואני חושב שהוא מגיע אל המטפיזי, ולא כמעט… חן.
תיאור יפהפה של עיר יפהפיה. אהבתי
מאד חי ומרגש
איילה, כל הכבוד!! הצלחת להרקיע אל היופי המטאפיזי לכן אני מוותרת על השורה האחרונה. אנא המשיכי לכתוב, נפל בחלקך לחיות בעיר קסומה, נצלי כל רגע מזה. השתקעי במלאכת הקסם.
אילה, אפשר לראות. משאלתך מהמילים הראשונות שלך התגשמה. ציירת עיר במילים עדינות
תיאור ספרותי יפה.
איילה, אני משוחדת בכל מה שנוגע לירושלים ויחד עם זאת ציירת אותה בגוונים אקוורליים כה עדינים ויפים.
תודה רבה לכל מי שבחר להגיב לקטע.
אני מקווה לפתח אותו הלאה, לטקסט ארוך יותר.
יפיפה
יפה מאד, אהבתי.