בוסתן הפירות
  • משה גנן

    נולדתי בבודפסט. השואה עברה עלי בגיטו. הוריי נספו במחנות. עליתי ארצה במסגרת עליית הנוער. הגעתי לקיבוץ חפצי בה בעמק יזרעאל. עם חברת הנוער עימה עליתי התגייסנו לפלמ"ח. אחרי הצבא עליתי לירושלים ללמוד. הייתי מורה. למדתי באוניברסיטה. תואריי: מ. א. בספרות עברית, ספרות כללית ובספרות גרמנית – שלש ספרויות שאחר 3X3=9 שנות לימוד אינני יודע בהם כדבעי, לצערי. באוניברסיטה מלמדים על, ולא את, הספרות. אני אלמן, עם שני ילדים, אחר הצבא, תלמידי אוניברסיטאות שונות, הבן בירושלים, הבת בבאר שבע. אני מפרסם שירים, סיפורים, מסות, ביקורות, תרגומים משומרית, מגרמנית מאנגלית ומהונגרית ( רק מה שמוצא חן בעיני ומתחשק לי לתרגם): לאחרונה גליתי את האפשרויות הנרחבות שבפרסום קיברנטי. דוא"ל: ganan1@bezeqint.net

41

41

 

לִבִּי נִדְכָּא: אֲנִי זוֹכֵר

אוֹתָם זְמַנִּים עָבָרוּ:

הָעוֹלָם מָלָא הָדָר  יוֹתֵר

נֹעַם, נַחַת גָּבָרוּ.

 

אַךְ עַתָּה הַחַיִּים בְּזֶבֶל,

הַכֹּל לוֹחֵץ, יִקְּחוֹ הַשֵּׁד,

הָאַל כְּבָר  מֵת וְהָעוֹלָם הוּא תֶּבֶל

וּמַטָּה גַּם הַשָּׂטָן כְּבָר מֵת.

 

הַכֹּל נִרְאֶה כְּתוֹעֵבָה:

רָקוּב, אָפֹר וְרֵיק וְקַר,

לוּלֵא  עוֹד קֹרֶט אַהֲבָה

מָקוֹם לִחְיוֹת בּוֹ לֹא נוֹתַר.

 

 

 

 

 

Das Herz ist mir bedrückt, und sehnlich
Gedenke ich der alten Zeit;
Die Welt war damals noch so wöhnlich,
Und ruhig lebten hin die Leut'.

Doch jetzt ist alles wie verschoben,
Das ist ein Drängen! eine Not!
Gestorben ist der Herrgott oben,
Und unten ist der Teufel tot.

Und alles schaut so grämlich trübe,
So krausverwirrt und morsch und kalt,
Und wäre nicht das bißchen Liebe,
So gäb es nirgends eine  Halt.

 

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה גנן