41
לִבִּי נִדְכָּא: אֲנִי זוֹכֵר
אוֹתָם זְמַנִּים עָבָרוּ:
הָעוֹלָם מָלָא הָדָר יוֹתֵר
נֹעַם, נַחַת גָּבָרוּ.
אַךְ עַתָּה הַחַיִּים בְּזֶבֶל,
הַכֹּל לוֹחֵץ, יִקְּחוֹ הַשֵּׁד,
הָאַל כְּבָר מֵת וְהָעוֹלָם הוּא תֶּבֶל
וּמַטָּה גַּם הַשָּׂטָן כְּבָר מֵת.
הַכֹּל נִרְאֶה כְּתוֹעֵבָה:
רָקוּב, אָפֹר וְרֵיק וְקַר,
לוּלֵא עוֹד קֹרֶט אַהֲבָה
מָקוֹם לִחְיוֹת בּוֹ לֹא נוֹתַר.
Das Herz ist mir bedrückt, und sehnlich Doch jetzt ist alles wie verschoben, Und alles schaut so grämlich trübe, |