נֶצַח הָאוֹהֲבִים – ג'ון דאן

נֶצַח הָאוֹהֲבִים

אִם עוֹד לֹא לִי כָּל לְבָבֵךְ,

צְבִיָּה, לֹא יִהְיֶה שֶׁלִּי עוֹד.

הֵן אַנְחוֹתַי לַשָּׁוְא, כִּי אוֹהַבֵךְ,

לֹא אֶצְפֶה מִשְּׁתֵּי עֵינַי לִבְכּוֹת.

אוֹצְרוֹתַי, שֶׁעִקָּרָן לִבֵּךְ לִרְכֹשׁ,

בֶּכִי, דְּמָעוֹת, שְׁבוּעוֹת, אִגְּרוֹת אֵין סְפֹר –

הַחוֹב עָלָיו הֻסְכַּם מֵרֹאשׁ –

לֹא אוּכַל עָלָיו לַעֲבֹר.

אַךְ אִם חִבָּתֵךְ, כִּבְיָכֹל

חֶלְקָהּ לִי, חֶלְקָהּ בְּיַד זָר יִפֹּל,

– בְּפָחוֹת מִכֻּלֵּךְ – אֵינִי יָכוֹל.

אוֹ אַף אִם אָז תִּתְנִי הַכֹּל

כָּל שֶׁלָּךְ יֵשׁ וְאֵין יוֹתֵר –

אִם בְּלִבֵּךְ הָאַהֲבָה תִּבֹּל

וַחֲדָשָׁה תִּצְמַח אֶל מִי אַחֵר,

אֶל עָשִׁיר מֶנִּי בִּנְהִי וְדֶמַע –

יָצִיעַ לָךְ שְׁבוּעוֹת, אִגְּרוֹת,

אַהֲבָה תּוֹלִיד בָּךְ חִיל בְּשֶׁפַע

מָה אַהַב יוּכַל בָּךְ לְגָרוֹת?

אַךְ הֵן יוּכַל! כִּי רַב כֹּחוֹ:

הַקַּרְקַע, לִבֵּךְ, שֶׁלִּי: הִיא תַּצְמִיחוֹ:

אִם כֵּן, שֶׁלִּי הוּא – עַל כָּרְחוֹ.

וְאַף עַל כֵּן, לֹא לִי הַכֹּל.

לְמִי כֹּל, לֹא יוּכַל הוֹסֵף:

אַךְ עֵץ אַהֲבָתִי יוֹם יוֹם יִגְמֹל

נֶבֶט חָדָשׁ, אֶל גרְנֵךְ יֵאָסֵף:

לֹא תּוּכְלִי לִי תַּת יוֹם יוֹם אֶת לִבֵּךְ:

לוּ יָכֹלְתְּ, הֵן מֵעוֹלָם לֹא נָתַתְּ:

לְדוֹדִים חִידוֹת: אִם לִבֵּךְ עוֹזְבֵךְ,

עוֹדוֹ עִמָּךְ: גַּם אָבְדָנֵךְ מָצָאת.

אָנוּ דַּרְכֵּנוּ תְּהֵא יוֹתֵר סְלוּלָה:

בִּמְקוֹם הַחְלֵף לֵב, נְשַׁתֵּף פְּעֻלָּה,

אַחַת הִיא, וַאֲנִי – מוּלָהּ.

LOVERS' INFINITENESS.
by John Donne

IF yet I have not all thy love,
Dear, I shall never have it all ;
I cannot breathe one other sigh, to move,
Nor can entreat one other tear to fall ;
And all my treasure, which should purchase thee,
Sighs, tears, and oaths, and letters I have spent ;
Yet no more can be due to me,
Than at the bargain made was meant.
If then thy gift of love were partial,
That some to me, some should to others fall,
Dear, I shall never have thee all.

Or if then thou gavest me all,
All was but all, which thou hadst then ;
But if in thy heart since there be or shall
New love created be by other men,
Which have their stocks entire, and can in tears,
In sighs, in oaths, and letters, outbid me,
This new love may beget new fears,
For this love was not vow'd by thee.
And yet it was, thy gift being general ;
The ground, thy heart, is mine ; what ever shall
Grow there, dear, I should have it all.

Yet I would not have all yet.
He that hath all can have no more ;
And since my love doth every day admit
New growth, thou shouldst have new rewards in store ;
Thou canst not every day give me thy heart,
If thou canst give it, then thou never gavest it ;
Love's riddles are, that though thy heart depart,
It stays at home, and thou with losing savest it ;
But we will have a way more liberal,
Than changing hearts, to join them ; so we shall
Be one, and one another's all.

בוסתן הפירות משורר, מסאי, מתרגם

משה גנן

נֶצַח הָאוֹהֲבִים – ג'ון דאן

השאר תגובה ביטול תגובה