פַּלְמְסְטְרוֹם

פַּלְמְסְטְרוֹם עוֹמֵד לְיַד אֲגַם,

פּוֹרֵשׂ רָחָב בַּד אֲדֹם-סֵבֶר,

עָלָיו צֻיְּרוּ אַלּוֹן וְגַם

אָדָם צֻיַּר שָׁם וּבְיָדוֹ סֵפֶר.

פַּלְמְסְטְרוֹם נִמְנַע מִלִּמְחֹט בּוֹ אַפּוֹ

הוּא אִיסְטְנִיס אֵפוֹא וּמְיֻחָד:

לִבּוֹ רוֹחֵשׁ כָּבוֹד לַיָּפֶה כֹּה,

עָלָיו  יִשְׂמַח וְלִבּוֹ  יִחַדּ:

מְקַפֵּל הוּא תַּ'מִּטְפַּחַת,

שֶׁמִּקֹּדֶם הוּא פָּרַשׂ,

לֹא יִכְעַס אִישׁ רְחַב דַּעַת

עַל כִּי לְלֹא נַגֵּב פָּרַשׁ.

הערות: וַיִּחַדּ יתרו (שמות יח ט)

Palmström

Palmström steht an einem Teiche

und entfaltet groß ein rotes Taschentuch:

Auf dem Tuch ist eine Eiche

dargestellt, sowie ein Mensch mit einem Buch.

Palmström wagt nicht sich hineinzuschneuzen –

er gehört zu jenen Käuzen,

die oft unvermittelt-nackt

Ehrfurcht vor dem Schönen packt.

Zärtlich faltet er zusammen,

was er eben erst entbreitet.

Und kein Fühlender wird ihn verdammen,

weil er ungeschneuzt entschreitet

אני קורא את ספרו של:Tigges  האנטומיה של  שירי השטות .

  אני לומד לנתח שיר של מורגנשטרן.

יסוד ההומור בשיר זה הוא כמובן בהעמדה יחד של דבר גדול מול דבר קטן, דבר חשוב כאהבת היופי, אולי כבוד לטבע, ( יש העמדה של האירוע בצל הטבע, האגם, האלון ( המצויר), התרבות ( הספר), מול ניגוב אף, מעשה תפל, יומיומי,  קצת בזוי: היומיומי והלא-מנומס מול ערכי הטבע והיופי, ערכי האדם: הוד הטבע מול מעשה טבעי אך לא  יפה, ניגוב אף. –  ובכלל, כל הקשור בהפרשות הוא מוקצה מחמת מיאוס, ואין הספרות עוסקת בו בדרך הטבע.

עצם הנגיעה של המשורר בכך הוא חריג. הפרשות אינן מהוות בדרך כלל   נושא לשיר, מה עוד שיר טבע, כביכול.

הטבע, אגב, בחלקו בשיר לא קיים אלא מצויר.

ההומור באירוע:  המעשה הרב אליו כאילו הגיבור מכין את נפשו, מעשה שנגמר באי-עשייה, בויתור, – מול ההכנות הרבות, בין היתר.

לסיכום: ההומור  מצוי בניגודים שהשיר בונה, התייחסות רצינית (במסגרת הערכה לערכים אסתטיים, + הכללתם וביטוים בשיר) לדברים של מה בכך, הטבע מול הטבע המצויר, ההכנות ( פרישת המטפחת) מול הוויתור שבקיפולו, ועוד.