בננות - בלוגים / / העשיר וקוף המחט – מעשה קדוש עם פטרוס, הוא שאול התרסי
בוסתן הפירות
  • משה גנן

    נולדתי בבודפסט. השואה עברה עלי בגיטו. הוריי נספו במחנות. עליתי ארצה במסגרת עליית הנוער. הגעתי לקיבוץ חפצי בה בעמק יזרעאל. עם חברת הנוער עימה עליתי התגייסנו לפלמ"ח. אחרי הצבא עליתי לירושלים ללמוד. הייתי מורה. למדתי באוניברסיטה. תואריי: מ. א. בספרות עברית, ספרות כללית ובספרות גרמנית – שלש ספרויות שאחר 3X3=9 שנות לימוד אינני יודע בהם כדבעי, לצערי. באוניברסיטה מלמדים על, ולא את, הספרות. אני אלמן, עם שני ילדים, אחר הצבא, תלמידי אוניברסיטאות שונות, הבן בירושלים, הבת בבאר שבע. אני מפרסם שירים, סיפורים, מסות, ביקורות, תרגומים משומרית, מגרמנית מאנגלית ומהונגרית ( רק מה שמוצא חן בעיני ומתחשק לי לתרגם): לאחרונה גליתי את האפשרויות הנרחבות שבפרסום קיברנטי. דוא"ל: ganan1@bezeqint.net

העשיר וקוף המחט – מעשה קדוש עם פטרוס, הוא שאול התרסי

 

Christian Morgenstern: Die Probe

 

Zu einem seltsamen Versuch

erstand ich mir ein Nadelbuch.

 

Und zu dem Buch ein altes zwar,

doch äußerst kühnes Dromedar.

 

Ein Reicher auch daneben stand,

zween Säcke Gold in jeder Hand.

 

Der Reiche ging alsdann herfür

und klopfte an die Himmelstür.

 

Drauf Petrus sprach: "Geschrieben stellt,

daß ein Kamel weit eher geht

 

durchs Nadelöhr, als Du, du Heid,

durch diese Türe groß und breit!"

 

Ich, glaubend fest an Gottes Wort,

ermunterte das Tier sofort,

 

ihm zeigend hinterm Nadelöhr

ein Zuckerhörnchen als Douceur.

 

Und in der Tat! Das Vieh ging durch,

obzwar sich quetschend wie ein Lurch!

 

Der Reiche aber sah ganz stier

und sagte nichts als "Wehe mir!"

 


נִסָּיוֹן דָּתִי

 

לַעֲרִיכַת נִסָּיוֹן נָדִיר

קָנִיתִי כָּרִית סִכּוֹת בָּעִיר,

 

וּבְנוֹסָף קָנִיתִי  גַּם גָּמָל,

קְצָת זָקֵן, אַךְ נִרְאֶה טוֹב, חַי וְעוֹד לֹא קָמַל.

 

שָׁם גַּם עָשִׁיר אֶחָד עָמַד,

שַׂקַּיִם זָהָב לוֹ בְּכָל יָד.

 

 

 

 

הֶעָשִׁיר הָלַךְ,  צִמַּח כְּנָפַיִם

וְדָפַק עַל שְׁעַרֵי שָׁמַיִם.

 

פֶּטְרוּס, הוּא שָׁאוּל, אָמַר: כָּתוּב

נָקֵל לְגָמָל לַעֲבֹר דֶּרֶךְ חוֹר הַקּוּף

 

מִלְּךָ, כּוֹפֵר, בּוֹא לִפְנֵי הַכֵּס;

אָז חָדַל לְךָ וְאַל תְּנַגֵּ'ס.

 

כָּךְ בְּאָמְצִי דְּבָרָיו אֶל לֵב

קָרָאתִי לַמַּדְבִּישׁ  לְהִתְיַצֵּב

 

מֵעֵבֶר לַקּוּף: וּבְיָדִי סֻכָּרִיָּה,

פִּתִּיתִיו לַעֲבֹר אֶת הַחוֹר תּוֹךְ שְׁנִיָּה. 

 

בֶּאֱמֶת! הוּא הֶחְלִיק  דֶּרֶךְ קוּף הַמַּחַט

נִדְחַס לוֹ אֵיכְשֶׁהוּ, אַף אִם לֹא בְּנַחַת.

 

הֶעָשִׁיר לְעֻמָּתוֹ רַק הִבִּיט, כַּמּוּבָן,

וְלֹא אָמַר כִּי אִם "אוֹי לִי!" כִּמְאֻבָּן.

 

 

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה גנן