בוסתן הפירות משורר, מסאי, מתרגם
תרגומים לשירי כריסטיאן מורגנשטרן ( )
אחר כ-ו' תרגומים, אני חש כי באה עת סיכומים ראשונים – אם כי לא מחייבים, כמובן.
באופן ארעי וראשוני אפשר, כמדומה, למיין את שירי השטות האלה לשירים על "חיות", שירים על מפגש אנשים פשוטים עם השלטונות ( כולל משרתות בית עם גבירותיהן), ושירי משחקי לשון.
אני מודה – לא אני הראשון, או היחיד, שמצא ענין – ושעשוע – בתרגום שירים אלה.
ברצוני להביא כמה השואות תרגומים. יעמוד נא הקורא איזה מהם מדבר יותר אל לבו.
הנה תרגומו של דן דאור, "שירי גרדום", 2004, הוצאת חרגול, עמ' 18
וִדּוּי הַתּוֹלַעַת
בְּצֶדֶף חָיְתָה לָהּ תּוֹלַעַת,
שֶׁאִישׁ לֹא הִכִּיר לְפָנַי;
בְּקוֹל יְבָבָה מְלַעְלַעַת
הִשְׁמִיעַ צְקוּנָהּ בְּאָזְנַי.
לִבָּהּ הַזָּעִיר קוֹדֵחַ
פִּרְפֵּר וְרָטַט וְהָלַם,
חוֹשְׁבִים שֶׁאֲנִי מִתְבַּדֵּחַ?
הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם.
בְּצֶדֶף חָיְתָה לָהּ בּוֹדֶדֶת
תּוֹלַעַת יְחִידָה בְמִינָהּ:
בְּלַחַשׁ הֶמְיָה מִסְתּוֹדֶדֶת
שָׁפְכָה בְּפָנַי אֶת צְקוּנָהּ.
השיר כמובן ממחזור My Zoo של מורגנשטרן.
והנה תרגומי:
וִדּוּיוֹ שֶׁל תּוֹלָע
בְּקוּנְכִית גָּר לוֹ תּוֹלָע,
יְצוּר כֹּה מְיֻחָד,
לְפָנַי לִבּוֹ גִּלָה,
וּכְאֵבוֹ כִּי חַד:
אֶת לִבּוֹ הַקָּט, הַדָּך –
וְכֹה לִבּוֹ יִפְעַם!
הַתְּדַמֶּה כִּי אֶתְבַּדַּח?
אַךְ אַל נָא תִּתְחַכַּם!
בְּקוּנְכִית גֵּר הַתּוֹלָע,
יְצוּר כֹּה יִחוּדִי!
בִּצְקוּן הַלַּחַשׁ לִבּוֹ גִּלָּה –
הִתְיַדֵּד אֶתִּי!
Die Beichte des Wurms
Es lebt in einer Muschel
ein Wurm gar seltner Art;
der hat mir mit Getusches
sein Herze offenbart.
Sein armes kleines Herze,
hei, wie das flog und schlug!
Ihr denket wohl, ich scherze?
Ach, denket nicht so klug.
Es lebt in einer Muschel
ein Wurm gar seltner Art;
der hat mir mit Getuschel.
sein Herze offenbart.
אני מבקש שתצביעו איזה תרגום בעיניכם עדיף.
והנה שיר נוסף, בתרגומו של רוני רייך (הָאָרֶץ 5.4. 2002):
גָּדֵר לוּחוֹת
הָיֹה הָיָה גָּדֵר לוּחוֹת
עִם רְוַחִים, דַּרְכָּם לִרְאוֹת.
וְאַדְרִיכָל שֶׁזֹּאת רָאָה
עָמַד בַּלַּיְלָה מִמּוּלָה –
הוֹצִיא הָרֶוַחַ מִתּוֹכָהּ
בָּנָה מִמֶּנּוּ חֲוִילָה.
בּוֹהָה נִצְּבָה לָהּ הַגָּדֵר
לוּחוֹת, לְלֹא דָּבָר אַחֵר.
מַרְאֶה כָּל כָּךְ נוֹעָז, נוֹרָא,
גַּם הַסֵּנָט לִפְסֹק נִקְרָא.
הָאַדְרִיכָל אֲבָל הִמְרִיא
לְאַפְרִי-אוֹ-אָמֶרִיקִי.
וְהִנֵּה תַּרְגּוּמוֹ שֶׁל דָּן דְּאוֹר (שֶׁיְּרִי גַּרְדּוֹם, הוֹצֵאתָ חַרְגּוֹל, עֲמָ' 10):
עָמְדָה לָהּ גֶּדֶר כְּלוּנְסָאוֹת
עִם רְוַחִים, כְּדֵי לִרְאוֹת
בְּיוֹם בָּהִיר בָּא אַדְרִיכָל
עָמַד נִפְעַם – וְאָז נָטַל
אֶת הֶחָלָל הֵבַּינְכְּלוֹנְסִי
לְבָנוֹת בְּנִין רֹב-מִפְלָסִי
מַרְאֶה טִפְּשִׁי וְלֹא חָבִיב
רַק כְּלוּנְסָאוֹת, בְּלִי כְּלוּם סָבִיב
לָכֶן צִוְּתָה הַהַנְהָלָה
לִזְרֹק אוֹתָם לַמִּזְבָּלָה
הָאַדְרִיכָל בָּרַח בֵּין כֹּה
לְאַפְרִי אוֹ לַמֶּרִיקוֹ
Der Lattenzaun
Es war einmal ein Lattenzaun,
mit Zwischenraum, hindurchzuschaun.
Ein Architekt, der dieses sah,
stand eines Abends plötzlich da –
und nahm den Zwischenraum heraus
und baute draus ein großes Haus.
Der Zaun indessen stand ganz dumm,
mit Latten ohne was herum,
Ein Anblick gräßlich und gemein.
Drum zog ihn der Senat auch ein.
Der Architekt jedoch entfloh
nach Afri- od- Ameriko.
הָיֹה הָיָה גָּדֵר קְרָשִׁים,
וּבֵינֵיהֶם כְּלוּם, רַק לְהַרְשִׁים.
בַּנַּאי עַלִּיז אֶת זֹאת רָאָה,
כֹּה הִתְפַּלֵּא לוֹ לַמַּרְאָה!
אֶת הָרְוַחִים הוּא שָׂם בַּכִּיס,
לְהַרְוִיחַ רֶוַח עַלִּיז.
וְהַגְדֵּר הָעֲרֻמָּה
רַק עָמְדָה שָׁם, כִּמְרֻמָּה,
חֲזוּת דּוֹחָה וּמְדַכְּאָה.
וְעָדִים יֵשְׁבוּ עַל הַמְּדוֹכָה.
הַבַּנַּאי אֲבָל בָּרַח
לְאַפְרוֹ אוֹ אָמֶרִיקָח.