בוסתן הפירות משורר, מסאי, מתרגם
קסטנר – רַק רָאִיתִי סֶרֶט
הוּא לֹא הוֹשִׁיב אֶת עַצְמוֹ עַל הָרַכֶּבֶת הַמְפֻרְסֶמֶת.
נִשְׁאַר עַל הַסִּפּוּן שֶׁעָלָה בְּכֹל הַלֶּהָבוֹת
כקפטיין שֶׁנִּשְׁאַר אַחֲרוֹן עַל הַסְּפִינָה הַטּוֹבַעַת.
הַנָּאצִים לֹא הָרְגוּ אוֹתוֹ. אוּלַי לֹא הִסְפִּיקוּ.
מִן הַסְּתָם הָיוּ הוֹרְגִים אוֹתוֹ אַחַר כָּךְ, מִשֶּׁהָיוּ חֲדֵלִים לִרְאוֹת בּוֹ תּוֹעֶלֶת.
הִצִּיל אֶת שֶׁהָיָה יָכֹל. הַגֶּרְמָנִים
לֹא הָיוּ נוֹתְנִים לוֹ יוֹתֵר קְרוֹנוֹת רַכֶּבֶת.
הִסְתַּפֵּק בְּמוּעָט. הִצִּיל אֶת שֶׁהָיָה יָכֹל.
אֶת הָרָב טֵייטְלְבּוֹים גַּם כֵּן. זֶה, לְמָשָׁל, לֹא הִצִּיל אִישׁ. זֶה, לְמָשָׁל
לֹא הֵלֶךְ לַתָּאֵי הַגַּזִים,
לָתֵת נַפְשׁוֹ בָּ"אֶחָד", אוֹ לְחִלּוּפִין
בִּהְיוֹתוֹ הַקָּרוֹב בְּיוֹתֵר בַּחֲבוּרָה לָאֵל
לְנַצֵּל אֶת זְכוּת צִדְקָתוֹ הַבִּלְעָדִית לִפְדוֹת אֶת נַפְשׁוֹ וְנֶפֶשׁ מֵרֵעָיו בְּנֵס.
אַךְ הוּא, קסטנר, לֹא נִצַּל. יִשְׂרְאֵלִים הָרְגוּ אוֹתוֹ.
שירך היפה, משה, מאיר באור אחר את סוגית קסטנר השנויה במחלוקת. תודה שהבאת פן נוסף
הרב הנזכר, בשעה הנזכרת היה חסר אונים כשאר הרבנים שהחמיצו את השעה ולא עודדו את בני קהילתם ועצמם להימלט. היו עוד מנהיגים בקהילות הונגריה ולא רק רבנים חרדים שהחמיצו את השעה, כולל קסטנר עצמו, שנשארו יותר מדי במקום הארור. זו היתה שעה ארורה והרגע שהוחמץ, שנים אחדות קודם, לא שב.מה טעם לבוא בטענות ליחיד, אף כי מפורסם, על חולשתו? היו למעלה מ6 מיליון כמוהו. ומי יודע איך היינו נראים לו היו רואים את האסון מתקרב במועד, כפי שעשו לא מעטים שניצלו ואשר קרוביהם החמיצו חלון יציאה שהלך ונסגר.לו היה לרבי מסטמאר כוח ממשי לא היה נס בעגלה ובאמתחתו כמה ביצים קשות שאותן חלק עם נער שהיה עמו, וסיפר לי כעבור שנים.מזלי או מזלנו שלא השתתפנו בדילמות שעמדו בפני קסטנר וניצוליו שכל אחד מהם עשה חשבון נפש נוקב עם עצמווהצלתו.
גם מחלקי הסרטיפיקטים, שוב סיפור אישי שסופר לי מפי ניצול מגרמניה דווקא, העדיפו צעירים ובריאים. יש הרבה ספרות. יום אחד יערך הבירור הגדול ויתברר כי ידי איש אינן נקיות. אז ועתה, ששים שנה אחרי השואה.
קרא ב"שירה" של עגננון וראה כמה טרחה אשתו של פרופ' הרבסט להשיג סרטיפיקטים לקרוביה והזניחה את בעלה וילדיה והכל לשווא.האל ישמרנו מחריצת דין. הוא עצמו היה ב"הסתר פנים". ענין שאינו ברור לנו ולעולם לא יהא.ודאי קראת מאות פרשנויות סרק על הכל יכול. אז מהו ר' יואל טייטלבוים בתמונה המורכבת שהקומדיה האלוהית נראית לעומתה כקומדיה משעשעת ופרימיטיבית. [אני מתה על דנטה, זה לצורך השוואה]כשכל השערים נעולים זורקים שם או שניים ומאשימים בני תמותה. ברור לי שאתה, משה יודע הרבה יותר ממני על כך, ילידת הארץ, וכאבך גדול מנשוא. ובכל זאת, אל תתפתה להטיח אשמה במישהו כאילו היה יכול לשנות משהו, במשוואות שסכומן אפס יהודים באירופה, ועתה [חס וחלילה במזרח התיכון].
שמור על עצמך, תרגם וכתוב.לכך נבראת.
חג שמח
לרות,
תודה על דבריך.
בהרבה אני מסכים איתך, בעיקר בסיפא דבריך.
נקודות רבות העלית, ומעט מהן ניתנות להידון כאן. הרבנים היו עיוורים, ככל יהדות אירופה – אין זה לזכותם, שהרי הם חיים תחת השראה אלקית. ידוע שהם התנגדו תמיד לעלייה, (לא לעלייה לאמריקה). הם לא הזהירו מבעוד מועד. הכל נשארו, בהטילם אימונם באנושות, במשטר הנאור של המאה ה-20, בסדרים הטובים שבמדינה המודרנית וכו'. כידוע, בהונגריה במיוחד האמינו כי להם זה לא יקרה – הונגריה היתה המדינה הנאורה ביותר באירופה, תתארי לך, ואמנם השואה הגיעה לשם רק בסוף המלחמה, וזאת למרות שהחוק נגד היהודים הונהג דוקא שם לראשונה. כמובן, אף לו הזהירו הרבנים והחילונים גם יחד, אין אנו יודעים מה היה בדיוק קורה, רוב הארצות היו סגורות מפני ההגירה, כולל אמריקה הנאורה, וחופי הארץ לא כל שכן.
לרבי מסאטמר לא היה כוח ממשי, ככל שהוא לא האמין בה'. והיה עדיף לו ברח מבעוד מועד, מושך אחריו את חסידיו ואת אלה שלא היו מחסידיו. הוא סמך על כי צדיק מצרה נחלץ, ואם לא בכוחו הוא הרי שעל ידי ציונים כקסטנר, לו הוא אגב שכח להודות כי הוא טען שהוא ניצל בחסדי שמים. אך שהוא לא ראה את הנולד מוכח גם כי באמצע הקיץ, יוני 1944, הוא לקח לדרך ביצים קשות. האם הן לא הסריחו בדרך בחום הקיץ?
צדקת – איש איננו נקי. אמרו כי גם היישוב ( ראי יואל ברנדט) היה יכול לעשות יותר. (לא יודע מה). הכל דאגו לעצמם. האמריקאים- ראי לעיל. לא היתה מדינה שהיתה מוכנה להרשות אליה הגירת יהודים – מלבד צדיק אחד ויחיד בסדום, שנחאי, מכל העמים. (עבדתי עם יהודי מגרמניה. שניצל בזכות צרטיפיקט שקיבל לשם).
לסיכום בדבר שירי: טייטלבוים לא היה מוגן או חכם או זריז מאחרים: אלא שאחרים הודו והיתה בהם הכרת תודה.
כאשר הדעה נקבעה והגזר נפסק, מי אני שאערער? ברור שיש כאן הטיה כנגד קבוצה [שאינני מסמפטת במיוחד] אבל לקתה מן הנאצים לא פחות מאחרות בשל עיוורון ויהירות.
לאחר מעשה מתבררים דברים, ןיש עשרות ספרים ומחקרים, ןאין להסתמך רק על שמועות והטיות.אין לי מושג אם הביצים הסריחו, הילד הרעב בלע אותן לתיאבון והחזיק מעמד בדרך הקשה.