*The Rainmaker מוריד הגשם

 לגב' סבינה מסג, שומרת אורחות הכינרת,

וליתר אוהבי הארץ ושומרי גבולותיה ביבשה ובמים,

בשורה גדולה,

נבואה ניתנה…אתם יודעים (למי): אף על פי כן יש  ובהתאם אני שולח בה ידי.

כל מיני "ניחושים", תאמרו, אלא שהדברים  יש בהם אף יותר: (החל מניחוש הזמן שדבר ייקח, ודיוק בכך: כלומר, אני מוצא שדייקתי – מתוך מה שתקראו "ניחוש" ועוד כל מיני דברים שאינם ניתנים להוכחה. כוונתי למין חוש ששי – בנוגע לזמן, חוש הכולל גם הבטחה שאני אספיק את כל שתכננתי, וזאת למרות כל מיני מכשולים והפרעות  בלתי צפויות ובלתי מתוכננות בדרך.

עניין זה פועל באיחולים.

 כרגע – (ולדוגמא)  – בשטח המוזר של מפלס הכינרת.

תאמרו – זה לא דבר הנתון לחישובי הנפש, רחוק מכך – אך קיבלתי אישור בכתבה בעיתון כי מפלס הכינרת הוא בנפש האומה. הוא מפלס המצב הרוח הלאומי.

 על עניני השלום עם העולם הסובב אותנו אנו יכולים להשפיע פחות – על מפלס הכינרת כנראה יותר.

אי לכך אני מנסה להשפיע, ככל יכולתי ה-"מַנְטִית" )=manteia, = ניחוש, ראה לקסיקון לועזי-עברי חדש, עמ'  230)  על המפלס.

 ואל נא יהיה הדבר קל בעיניכם!!! כמה היה המפלס נמוך בתחילת עונת הגשמים, ואיך כולם בכו והארץ מלאה חרדה שלא יהיו מים  במה להתרחץ, במה להשקות את הגינה, שנוכל לעבור  במים ביבשה מטבריה לעין גדי!! (בלי סירה) (ובסוף ייאלצו לשאוב מים חזרה מים המלח לכינרת):  כל החורף כמעט לא ירדה טיפת גשם, עד שאלוהים ריחם על עם ישראל והחל לטפטף. ורוחות. וסערות. וגשם. (גם סבינה, שומרת גדות הכינרת בישרה על כך בציבור, וכתבה על כך שיר – ראו נא שם). והכינרת עלתה ועלתה, והמים כיסו את חצי האי, ולא נתגלו יותר סירות מימי 
ישוע,  עד שעלו (מ -5.5  מטר, כמדומה, אם זכרוני איננו מטעני) ל -4.55, וכאן נעצרו  המים.

4.55 מינוס!! זה מרגיז. ואם כבר, מדוע לא מספר עגול? מה איכפת למבשרי המים שהמפלס יעלה ל-4.5? מה זה עם החמישה סנטימטר? החלטתי שהוא יעלה ל -4.5 . (מינימום. לא התנגדתי ליותר – אך יש גבול, אדם איננו צריך לצפות ליותר מדי. 5 ס"מ – מתנה. 6 סנטימטר – זה כבר ניצול).

והנה האביב בא, כבר חם- אדם מתחיל להשיל כובע ומעיל. – ואם כי  פה ושם העיתון מספר על רוחות שיתחדשו, על טיפות שירדו בירושלים ובגליל – והכינרת – מינוס 4.55. וכן למחרת. וכן כל השבוע – למרות כל הגשמים המתחדשים עלינו באביב, וכבר  אמצע אפריל – אנוש, כי תחיה, חדל נא מתקווה ל -4.5. סוף סוף הודה נא באשמה: אינך יכול  לקסום – ולקוות – ליותר. מה זה פה? הפקר פטרושקה? אתה חושב שאתה יכול, בכוחותיך הנפשיים בלבד (ובלי חדשות בהן יעורבבו הוראות למפעילי התנורים לפזר יודידים וכסף בעננים להורדת הגשם), כלומר בסך הכל בלי כל אמצעים טכניים בידיך לחולל גשם ולהעלות את פני המפלס? באמת, בחייך! מה,  אתה ילד שתתלה תקוותך בשמים ובנדבת גשמיהם הגשמיים? חדל לך ועזוב זה – כמו שחבר אחד שלי נהג לומר, בעברית עילגת בכוונה, בטרם נפרדו דרכינו?

ומה עושה הדיבוק  ( לא ידעתי שהוא עוסק גם בכגון דא): אני פותח את העיתון הבוקר ומתבשר: המפלס עלה ב-6 סמ! (אחד כאמור בקשיש).

ומי יודע מה עוד מצפה לנו!!!

הבטיחו לי כי היתה שנה בה ירדו בכינרת גשמים גם במאי. (ולא סתם גשם, כי אם מבול, שבר ענין, כאילו פתחו לפתע שיבר בשדות בכל העוצמה).

יש תקווה לישראל. יש תקווה לאחריתכי.   – ומה תגידו עכשיו?

The Rainmaker was a play written by N. Richard Nash  *
"מוריד הגשם" החיה מחזה  שנכתב בידי ריכרד נאש ב-1954 – מחזה מצליח מאד. המחזה סיפר על  אמריקה ובצורת, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. מסופר על חווה בה היובש  שורף את הכל.  יובש. זה מתפשט גם אל סיכויי הנישואין של בת המשפחה, בעלת החווה.  איש לא מעוניין לשאתה כי היא  plain, לא יפה במיוחד. 
בא לחווה נכול המספר כי הוא יכול להוריד גשם. הוא מכה בתוף, כל הלילה. בינתים מתרחשים ארועים שונים המציגים את הבעיה ( עם הבת. זה מדאיג יותר מהבהמות המתות בצמא.
מחזה יפה מאד ונוגע לעצבים.