בוסתן הפירות משורר, מסאי, מתרגם
הַמָּדוֹנָה הִתְיַשְּׁבָה בְּפִנַּת הָרְחוֹב,
מוֹצִיאָה כָּרִיךְ, נַקְנִיק, לֶחֶם לָבָן,
בְּפִנַּת Calle Pietá, וונציה:
זוֹ אֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם.
כָּל הַיּוֹם עָמְדָה, פֶּסֶל חַי, רַגְלֶיהָ כוֹאֲבוֹת,
וְעוֹד הַיּוֹם אָרֹך, הַנְּדָבוֹת מְעַטוֹת,
צָרִיךְ הָיָה אוּלַי לִמְצֹא אֵזוֹר אַחֵר, אַךְ כָּאן
כֹּה שָׁקֵט, כִּמְעַט אָפוּף קְדֻשָּׁה.
פָּנֶיהָ – בְּתַפְקִיד – נְעִימוֹת. מִקָּרוֹב
בִּלְבַד תְּגַלֶּה – זוֹ מַסֵּכָה מֻזְהֶבֶת.
אַף עַל פִּי כֵן לוֹקַחַת הִיא אֶת לִבִּי, אֲנִי עוֹמֵד, אֵינֶנִּי יָכֹל לָלֶכֶת,
מִתִּפְעָל מִיּוֹפְיָהּ, מֵהִלַּת הַטֹּהַר שֶׁמַּסֶּכֶת פָּנֶיהָ קוֹרֶנֶת.
לא יפה משה להעליב!
ואם זה לא מוצא חן בעיני זה אומר משהו על טעמי?
לטעמי ,זה אומר
כלומר, השיר לא לטעמי!
אפשר בבקשה להגיד במה בעצם מדובר? איפה כתוב "לטעמי"? בבלוג הזה?
בוודאי היה עדיף לו כב' דיבר לענין השיר ולא לענין עלבונות מדומים קלוטים מהאוויר, כמדומה.
על מה מדובר הנחבא? אפשר הבהרה?
למשה
מצטער
אם כך כנראה לא הבנתי ,מה הקשר בין השיר להערה למטה.
מר נחבא,
ראית? נראה שאתה לא הבנת וגם אחרים לא הבינו. ייעדתי את שירי למביני דבר, אם אתה מִבֵּין מביני דבר כיוונתי גם אליך, אם לא אז לא ואל תגע בידים לא-נקיות. זה הכל.connaisseur = מבין דבר.
למשה
אם כך ,הבנתי גם הבנתי.
ובדיוק!!!
ואני חוזר על טענתי: אם שיר זה לא מוצא חן בעיני מישהו ,האם זה הופך אותו לערל טעם?
מאיפה הזלזול בשאלה: "האם יש אניני טעם בסביבה?"
ובכלל, הפניה בצרפתית המבחינה בין "אנשי התרבות" לבין הלבנטינים שלא מבינים.
ובכן משה, הבנתי גם הבנתי ,והשיר הזה לא מזיז לי והוא לא נראה לי כשיר טוב.
אבל ,כאמור: מה אני מבין
הלבנטיני הנחבא אל הכלים.
רשמתי לפניי שהשיר לא מצא חן בעיניך.
לא שאין לך טעם אלא טעמינו שונים.
לעומת זאת – פיצוי: נראה שדברים אחרים שאני מפרסם פה כן עולים בעיניך יפה, כי אינך מתייחס אליהם.
אך אם גם דברים אחרים משלי כאן ינם עולים יפה בעיניך – במה זכה שיר זה שבחרת להתייחס אליו? – אולי בפעם הבאה תדע לנמק כדבעי.
למשה
נראה שאתה מסרב להבין.
ההערה המתנשאת בתחתית השיר היא המפריעה לי.
הנח לנו להחליט אם היצירה מוצאת חן בעיננו או לא בלי שוט ההערה שרק המבינים יכולים להנות מפרי יצירתך.
אני נכנס באופן קבוע לגנך.
בי נשבעתי ,אם אראה עוד פעם הערה מהסוג המפתה, המתחנן או המעליב את הקוראים התמימים, זו תהיה הפעם האחרונה שאכנס לקרא מפרי גנך.
כן כן, אני יודע .ההפסד כולו שלי.
הלבנטיני.
אוי אוי אוי אוי……
הנחבא
מחקתי את ההערה שהיתה לצנינים בעיניך – אם כי מודע אני לצערי כי השיר גם כך לא יזיז לך כלשהו, ואין באמת הכוונה שיזיז. ולפי כך לא היה טעם רב גם במחיקת ההערה כי זה לא ישפר בהרגשתך לגבי השיר במאומה.
אני מודע לכך שאתה עילוי כמבקר, והבריות מן הסתם מעתה רק על טעמך יסמוכו: שכמדומה שיר שדנתו ברותחין מוציא נשמתו. (ואעפ"כ, שלא אשכח, אסתכן ברגשות סלידה ואודיע שמעניין אותי, בגבולות מצומצמים, מה הביאך לקרוא בשיר ומה בסך הכל מצאת/לא מצאת בו).
אני כיוונתי את השיר למעולים ממך פחות – סתם כתמונת רחוב, על האנושיות בה למרות הילת הקדושה המשוחקת, – ודע לך כי היתה לי הרפתקת אהבים קטנה עימה, כי הפסל והפסלת (זה אותו יצור באותו זמן), שקנו את לבי (אבל כמובן עם ישראל זר לו כל אשר זר לו) וזרקתי אל תוך צלחתה מטבע רמזה וקרבתי ולחצה לי ידים. -אל נא יהא הדבר בעיניך או בעיני כל הקורא כאן מלתא זוטרתא – ריחמתי עליה ועל עומדה שם בודדת באמצע הרחוב, עוברים ושבים מעטים, או ממש אין, והיא ניצבת כפסל בלא נוע, ושוב לקחה לבי וכשכר על אהבתי האנושית המדונה עצמה לחצה לי ידיים – לך אולי זה לא אומר דבר טוב או מטוב עד רע אבל האם אין בכך פיצוי ושכר וקרבת אנוש? אבל אתה לבך אולי אטום למעמדות כאלה – כה לחי
סליחה שנפגשנו. לא תהיה חבר שלי – ממילא אתה רק מבקר – עילוי, כאמור.
אני כבר איך שאני – תודה על הערותיך.
אני המחכה לאגורה לצלחתי ואני המחכה בפינה, עד הערב, לבד, ללחיצת הידיים הגואלת ( לא גועלית)
אוי אוי אוי אוי…….
בלה בלה. ואכן אם כן אז למה וגם אבל.
וזה לנחבא:
בינתים היית בעיקרו היחיד שהתיחס לבלוג הזה. אני מניח שיש לך הסבר (בלתי מלבב, אולי) לעובדה שנכנסו עד כה לפוסט הזה יותר מבדרך כלל – 130 כניסות. מן הסתם זה לא כל כך בזכות הפוסט – אף על פי שגם לכך חלק – אלא בזכות מה שכתבת. וכבר הסבירו לי שהקוראים באים אל פוסט כזבובי הזבל הנמשכים לסירחון, או השערורייתי. מובן שזה לא תמיד ככה, או לא בהכרח ככה. יש באתר זה ups and downs. אבל זה די מאוס. לא הייתי צריך לפרסם את השיר הזה, שממילא נוגע בדברים שליהודי כשר יש בו מן המוקצה מחמת מיאוס – אף על פי ששולמית הר אבן ז"ל באחת משיחותינו אמרה שהיא אינה נבהלת מדברים נוצריים, או גם ולמרות שיש בכך מתשתיות נפשי של האמונה בטוהר נפשה של האישה (מול הכרח ארציותה). – ולמרות ששתי הדתות, שמקורן אחד הפכו ערף האחת לשניה, והפכו אויבות, לא מחבר אחד עסק, או נגע בחומרים בדת המקבילה ליהדות: שלום אש, א. א. קבק, שדה, ועוד שורה מכובדת של משוררים וסופרים, שאינני יודע את שמם.
לא שזה עוזר לי הרבה לדוש בזה, אבל שיהיה . זה מגוון ומעביר את הזמן.
למשה
אני שמח שאני מהווה בשבילך שעשוע והעברת זמן.
צדקת, הכניסות המרובות הן בזכות חילופי הדברים שלנו. נכנסים כאשר יש תגובות מעניינות. לא בהכרח דווקא כשהן מסריחות. מה שמאד לא הוגן זה שמחקת מיד את תגובתי המפורטת הקודמת. זכותך כמובן למחוק מה שאתה רוצה, הרי בלוגך הוא מבצרך. אבל לא היו בדברי דברי נאצה אלא הצבעתי על הדרך הלא נאה שאתה נוהג בקוראיך וגם בבעלי הבלוגים האחרים שאתה מלין על כך שהם לא טורחים להכנס אליך ולהגיב ,אך אתה בעצמך לא טורח לעשות זאת אצל אחרים.
ובעניין הנצרות: לא זה הדבר המרתיע את קוראי הבננות. אם תביט בפוסט האחרון של שולמית אפפל ותקרא את חילופי התגובות ,תראה כמה הנצרות לא מפחידה את הקוראים כאן.
רובם כבר ראו הכל או שמעו הכל.
מדונה ובנה לא מפחידים אותם.
כתיבה טובה ומעניינת מושכת אליה קוראים גם בלי הפחדות.
שלך הנחבא לא אנין הטעם.
נ.ב אנא, אל תסמך עלי כמושך קוראים. אני צריך לדאוג לביתי.
מר נחבא נכבד,
בינתיים תגובת ביניים חפוזה: לא מחקתי לך שום דבר ואתה רשאי להעלותו מחדש – אדרבא, בבקשה העלהו, אינני יודע במה המדובר. ברצינות!!!
מ.
כנראה הלך לאבוד במרחבי הבלוגוספרה. לא משהו מאד חשוב.
ממש כמו יתר הדברים שאני כותב.
אני רואה שזה מוצא חן בעיניך!
נהדר, אבל אני צריך ללכת.
להתראות בשירים.
למשה
גם אני כותב לפעמים. יש דברים שמוצאים חן בעיני קוראים מזדמנים ויש כאלה שלא. זה לא הביא אותי אף פעם להכריז שרק "אניני טעם" יכולים להנות מפרי יצירתי ,ומי שלא נהנה -הוא ערל לב ואוזן.
עליך לברך כל קורא שנכנס לאתרך ,עליך להודות לו גם אם אינו מגיב לך, גם אם לא נופל אפיים ארצה.
דרך אגב, את מספר תגובותיך שלך לעבודות אחרים ניתן לספור על יד אחת. אני עוקב.
לכן, מה לך כי תלין על אחרים.
ובקשר לשיר: אתה יכול לספר לי סיפורים מרגשים על נסיבות כתיבת השיר. לקרא לי ערל לב על כך שליבי אינו רחום על עומדי קרנות אלו (מי אמר לך את זה?). אבל צר לי. לא הצלחת להעביר (לפחות לי) את כל התחושות האלה.
שלך
הלבנטיני המבין כמה מילים בצרפתית
הנחבא
מאד אוהבת את השיר.
מי אמר שלהסתכל במדונה ולהתפעל ממנה זה לא טבעי.
זה טבעי , כי פסלים מעוררים רגש.
בגלל זה קשה לאהוב דבר אורירי כמו ה'.
אני איני נוטרת טינה לפחות לא במדיום הזה.
השיר מאד יפה.
חוסר התגובות אינו נובע ממניעים אוביקטיבים.
לאביטל
בואי נעשה למשה קצת נחת ונעלה את מפלס התגובות היומי אצלו:
למה את מתכוונת באומרך שחוסר התגובות אינו נובע ממניעים אובייקטיביים?
למשל, אילו מניעים לא אובייקטיביים מנעו ממך להגיב אצל משה בכל הפוסטים הרבים מספור שפרסם?
שלך
הנחבא
לא את הכל אני אוהבת, מבינה, קוראת, יש לי חשק לקרוא.
מה גם שמשה תקף אותי כאן על הבלים גמורים, אך מאחר ואינו היחיד אסלח לו.
אני טוענת שיש כאן פוליטיקה של תגובות ואותי זה דוחה.
כשמשהו מרגיש לי מאד יפה, אני מגיבה בשם האומנות, לא בשמי הפרטי.
אם כי יש כאן אנשים שמעדיפים שלא אגיב להם , אז לא.
אני כאן בגלל האומנות קודם כל, זה שאני כותבת השקפות , זה לא נוגד או שולל .
רוב האנשים אינם מבדילים.
אני כעורכת ירחון יכולה להכניס מישהו שאיני סובלת כאדם, אם כתב משהו שהוא לטעמי.
מתוך שהות ארוכה פה למדתי שהדברים עובדים אחרת.
ובכל זאת מול שיר יפה אני נעצרת ומגיבה.
המדונה באמת מסכנה, למזלה היא פסל ופסל יכול למשוך ביופיו.
תאר לך מה קורה לבנאדם?
כל המחשבות הללו עלו בי למקרא השיר, ומשכתי אותי לכיווני.
יום- טוב
לאביטל,
תודה,
את כיף להיות איתה,
הכל נסלח
השיר הוא על מדונה שחיה בפינת הרחוב
חילוקי הדעות בינינו מאד מאד אבל כלל לא אישיים
אז זהו
מכללא קיבלתי כי אתה מוצא את תגובותיי מעניינות ( או את תגוביך, יותר נכון) וגם זה משהו. לא, אינני סומך עליך בעניין העלאת מספר הכניסות – נכנס מי שנכנס, אני חי עם הבלוג הזה, מטוב עד רע, אולי שנה. זה לא מעט זמן, לספוג ביקורת טובות ואוהדות ולהיפך.
הערה צדדית קטנה: כבר הודעתיך כי אני לומד ומגיב בלהט ואין לי כל הזמן שבעולם.
בעניין שולמית אפפל כבר עניתי לך שם (מקודם). קרא אולי שם.
בעניין תגובתך המפורטת – 1) מחקתי – למען הסר ספק – את הערתי אני, בענין ה-connausseurs, כדי שלא ינקר עיניים, ולא שום הערה שלך.
אם יתברר לך שלא מחקתי את הערתך התעלם נא מהשורה הבאה: אם אכן מחקתי, א) תחזיר ,ב) אם תחזיר אדע מה היא דעתך המפורטת, כי כרגע אינני יודע מה היא, רק מכלל הדברים הבנתי ש"השיר איננו מזיז לך". מילא.
פיצוי נאות ורבתי הוא כמובן כי לא הכל בדעתך, בהכרח, מה שהיה צפוי. אני מודה לאביטל על דבריה, צר לי שלא בכל הסכמתי איתה, יש דעות כשלי עוד. אבל הרי זוכר אני לה חסד נעורים – היו בינינו דברים נעימים ואני מודה לה עליהם מאד. (ואם היא תרשה לי כאן הערה אישית – אישית כל דבריה נראים לי. אישית היא אדם ראוי. מה שלא הולך – דעותיה הממוסדות. גם כציבור אין לי נגדה דבר שאני לומד להעריך את התרבות היהודית ויכול לכבד את נושאיה, כלומר את ת"ח, מלבד שהציבור הזה דן אותי בצואה רותחת ומוציאה אותי מכלל ישראל ומבקשת להתערב באורחות חיי במפגיע ומנסה לדחוק אותי ממקומי). (תמהני אם לכך התייחסה בכותבה שדעותינו היו חלוקות על שטויות)
רב תודות שאתה משתדל להעלות את מפלס התגובות היומי אצלי. וטוב שאתה עוקב אחר מפלס התגובות. לומר את האמת, בעניין התגובות יש בזה מן המייאש. אתה עמל ואיש לא מגיב, או על כל פנים אין במדורך תגובות למכביר כמו אצל אחרים, אהודים על הקהל. ויש אומרים שלא מספר הנכנסים קובע כי רבים רק קוראים ואין מגיבים. איני יודע. אולי. אז הטוב בתגובותיך שאין בהן חונף רב.
מאידך, כבר אתה יודע שאינך חייב לא לי ולא לאף אחד שום דבר, גם לא ביקורת טובה, שממילא, לפי ניסיוני אין בידך על פי רוב להעניק. וכבר תמהתי – האומנם ייתכן שב-150 או כמה פרסומיי אין אחד – שורה אחת, מילה שבמקרה בלבד קולעת – שראויה למילה טובה (ממך, כוונתי). אך אולי אין באמת – ואז, כפי שכבר כתבתי, למה לך את זה? חדל מזה – מה יש לך בזה? לחנך אותי, להגיד משהו רע לתיאבון? חדל לך מזה, אולי. בברכות. מממ.