מגדל צ'וקטאו

היות והיום פרסמתי רק תגובה (כפוסט) – הנה הפוסט להיום…:

השאלת אגדה, מאוצר המיתוס האינדיאני:

לפני הרבה דורות יצר "אבא,"  הרוח הטובה מלמעלה, הרבה אנשים, כולם "צ'וקטאים", שדיברו  בשפה הצ'וקטאית  והבינו זה את זה. אנשים אלה באו מחיקה של האדמה ובהתאם לכך הם נוצרו מחימר צהוב. ואיש עוד לא חי לפניהם בעולם.

יום אחד נתקבצו כל האנשים ותהו בהביטם למעלה מה הינם העננים והמרחב הכחול מעליהם. הם המשיכו לתהות ולדבר בינם לבין עצמם ובסופו של דבר החליטו לנסות להגיע לשמים. הם הביאו הרבה אבנים והחלו לבנות ערימה שהייתה  אמורה להגיע לשמים, אלא שבאותו לילה  הרוח נשבה בחזקה  והאבנים נפלו מהערימה. בבוקר שלמחרת  ה אנשים החלו לעבוד  שוב על הערימה אבל כשהלכו לישון בלילה  האבנים שוב פוזרו על ידי הרוח.בבוקר השלישי הבונים  שוב שבו למלאכתם, פעם נוספת.  בשוכבם לישון  ליד הערימה, כאשר האנשים כבר נרדמו, באו הרוחות עם עצמה חזקה כל כך עד שהאנשים הועפו ל מטה האנשים הישנים. איש לא נהרג, אבל כאשר הפציע השחר ואנשים עשו את דרכם בין האבנים והחלו לדבר זה עם זה,  כולם נדהמו והזדעזעו לגלות שהם מדברים בשפות שונות  ולא מסוגלים להבין איש את רעהו.. חלק ממשיכים לדבר מאז בשפה המזרחית, שפת הצ'קטאו,  ומאלה נוצר שבט הצ'קטאו. האחרים, שלא היו מסוגלים להבין את השפה הזו, החלו לריב בינם לבין עצמם. לבסוף הם נפרדו ונפוצו לכל עבר.

זו אם כן גרסה  אינדיאנית (מארה"ב) לסיפור בבל:

"Many generations ago Aba, the good spirit  above, created many men, all Choctaw, who spoke the language of the Choctaw and understood one another. These came from the bosom of the earth, being formed of yellow clay, and no men had ever lived before them. One day all came together and, looking upward, wondered what the clouds and the blue expanse above might be. They continued to wonder and talk among themselves and at last determined to endeavor to reach the sky. So they brought many rocks and began building a mound that was to have touched the heavens. That night, however, the wind blew strong from above and the rocks fell from the mound. The second morning they again began work on the mound, but as the men slept that night the rocks were again scattered by the winds. Once more, on the third morning, the builders set to their task. But once more, as the men lay near the mound that night, wrapped in slumber, the winds came with so great force that the rocks were hurled down on them[1].

The men were not killed, but when daylight came and they made their way beneath the rocks and began to speak to one another, all were astounded as well as alarmed – they spoke various languages and could not understand one another. Some continue henceforth to speak the oriental tongue, the language of the Choctaw, and from these sprung the Choctaw tribe. The others, who could not understand this language, began to fight among themselves. Finally they separated. The Choctaw remained the original people; the others scattered, some going north, some east, and others west, and formed various tribes. This explains why there are so many tribes throughout the country at the present time”. (in Stith Thompson Tales of the North American Indians, Bloomington, Indiana University, 1966, p. 26.)