הַנֶּעֱלָמִים
הָעוֹלָם הוּא חוֹר שָׁחוֹר,
הַכֹּל נוֹפֵל בּוֹ כִּלְתּוֹךְ הַבּוֹר.
זֶה עַתָּה הֶחֱזַקְתָּ כְּלִי
פָּנִיתָ מֶנּוּ – נִשְׁאַרְתָּ בְּלִי.
כָּךְ הֵם פְּנֵי אוֹתָם דְּבָרִים,
אַךְ תִּפְנֶה – נֶעֱלָמִים,
וְלֹא תִּמְצְאֵם לְעוֹלָמִים.
אַךְ אַל לְךָ כֹּה לְחַפֵּשׂ.
שְׁכַח מֵהֵם – וְהִנֵּה הַנֵּס:
הֵם יגיחו מִתּוֹךְ הַבּוֹר
יַעֲלוּ מִגֵּיא עָכוֹר.
גַּם – אִם לִמְצֹא אַךְ תְּנַסֶּה
דָּבָר אַחֵר – תִּמְצָא אֶת זֶה.
הַחֲפָצִים קָשְׁרוּ מִין קֶשֶׁר,
נֶעֱלָמִים הֵם בְּלֹא פֵּשֶׁר.
הֵם אוֹמְרִים: צֵא וְחָפְשֵׁנִי:
אַתָּה זָקוּק לִי? הִנֵּה אֵינִי.
חַפֵּשׂ, חַבִיבִי, צֵא חַפֵּשׂ.
אֶפְשָׁר מֵהֵם רַק לְהִתְפּוֹצֵץ.
אַתָּה בָּטוּחַ: כָּאן הוּנַח.
אַךְ הוּא נָדַד. הַשֵּׁד לָקַח.
עַל הַמַּדָּף: הַסְּפָרִים, בְּסֵדֶר.
אַךְ לֵךְ תִּמְצָא אֶחָד בָּעֵדֶר.
דְּבָרִים חַיִּים כְּנֶעֶלַם:
שֵׁד אֵי אָן שָׁם נָעֲלָם.
הלא בטח תדע, משה ששדונים קטנים מסתובבים בנינו ומחביאים לנו דברים או מזיזים ממקומם חפצים.
לוסי,
אני יודע,
אבל זה מרגיז.
על כך השיר.
תודה על דברייך.
מ.