אינטרמצו לירי    

 (שיר מס" 19 במחרוזת)

אכן, , אֻמְלַלְתְּ, אֵינֶנִּי מִתְלוֹנֵן,  –

נְאֻמְלַל נָא שְׁנֵינוּ, חֶמְדָּתִי, אִם כֵּן;

עַד בּוֹא יוֹם מוֹת לִבֵּנוּ הַמִּסְכֵּן

נְאֻמְלַל  נָא שְׁנֵינוּ, חֶמְדָּתִי, אִם כֵּן;

אָמְנָם אֶרְאֶה כִּי לַעַג עַל שְׂפָתַיִךְ,

גַּאֲוָתֵךְ מוּלִי גַּלִּים גַּלִּים עוֹלָה;

חִצֵּי זִלְזוּל יוֹרוֹת בִּי שְׁתֵּי עֵינַיִךְ

וּבְכָל זֹאת  – הִנֵּךְ כָּמוֹנִי אֻמְלָלָה.

עַל פִּיךְ עוֹלָה עֲוִית כְּאֵב חֲשַׁאי

דְּמָעוֹת שֶׁל סֵתֶר מַצְעִיפוֹת מַבָּט:

פֶּצַע סוֹד   בְּשׂוֹא לִבֵּךְ   וַדַּאי:

אֻמְלַלְנוּ שְׁנֵינוּ כָּךְ, אֲנִי וָאַתְּ. 

Ja, du bist elend,  und ich grolle nicht; –

Mein Lieb, wir wollen Beide elend sein.

Bis uns der Tod das kranke Herze bricht,

Mein Lieb, wir wollen Beide elend sein.

Whol seh" ich Spott, der deinen Mund  umschwebt,

Und she" dein Auge blitzen trotziglich.

Und seh" dein Stolz, der deine Busen hebt,

Und elend bist du doch, elend wie ich.

Unsichtbar zuckt auch Schmerz um deinen Mund,

Verborgne Thräne trübt des Auges Schein,

Der  stolze Busen hegt geheime Wund", –

Mein Lieb, wir sollen Beide elend sein.

הבהרה:

השיר הוא כמובן של היינריך היינה שהתאהב בבת דודו עמליה והטריד אותה בדברי מתיקה. (וכשהוא ראה שכל  השתדלויותיו   סביבה קוצרים מפח העביר את אהבתו לאחותה תרז – עם אותן תוצאות).   הוא כתב אל עמליה  מחרוזת  של 65 שירים בשם "אינטרמצו לירי", (מתורגמים לעברית בידי),   ובוודאי שלח  אותה אל יעדן. אפשר לתאר את תגובתן (עמליה התחתנה עם בנקאי צעיר,   תרז מן הסתם בדומה). – אך מה לנו, לא לנו הם עניינם. מכל מקום סוף דבר שהוא התחתן עם זבנית כובעים קטנה מפאריס (שמה היה קלרנס אך הוא התעקש לקרוא לה מתילד) שלא השתוותה לו  אמנם בהשכלה, אך אהבה אותו והוא אהב אותה עד סוף ימיו. (ודומה הדבר לאהבתו של גיתה אל סוכנת ביתו, כריסטינה וולפיוס, אם בנו אוגוסט.  אמנם הוא אהב קודם שנים את שרלוטה פון שטיין, אצילה מווימאר,  וסגד לה אהבה פוריטנית, רוחנית עליונה,  אך כאמור התחתן עם  הוולפיוס שיוהנה שופנהאואר (האימא של ארתור) הייתה היחידה שהייתה מוכנה להכניס אותה  אל סלון ביתה – בפני אחרים היא הייתה מוקצה מחמת מיאוס).

מה שמצביע על כי השכלה ואצילות  לא תמיד עולים בקנה אחד, העיקר הוא אצילות הלב.

אם הסברתי את עצמי ברור.

Heinrich Heine: Sonette

An meine Mutter B. Heine

Geborne von Geldern.

Ich bin"s gewohnt, den Kopf recht hoch tragen,

Mein Sinn  ist auch ein bischen starr und zähe:

Wenn selbst der König  mir ins  Antlitz sähe,

Ich würde nicht die Augen niederschlagen.

Doch, liebe Mutter, offen will ich"s sagen:

Wie mächtig auch mein stolzer Muth  sich blähe,

In deiner selig süßen , trauten Nähe

Ergreift mich oft ein demuthvolles  Zagen.

Ist es dein Geist, der heimlich mich bezwinget,

Dein hoher Geist,  der Alles kühn  durchdringet?

Und blitzend, sich zum Himmelslichte  schwinget?

Quält mich  Erinnerung, daß ich verübet

So manche That, die dir das Herz betrübet,

Das schöne Herz,  das mich so sehr liebet!

(Heinrich Heine"s Sämmtliche Werke, Hamburg, 1887, Erster Band, S, 47)

רָגִיל אֲנִי לָשֵׂאת רָאשִׁי גָּבוֹהַּ

רוּחִי אַף הִיא קָשָׁה וְאַף עִקֶּשֶׁת:

לֹא אַשְׁפִּיל מַבָּט אֵלָיו לָגֶשֶׁת

אַף לוּ הַמֶּלֶךְ בָּא אוֹתִי לִתְבֹּעַ.

אַךְ אֵם תִּיקָר לִי, כָּךְ גָּלוּי אֹמַר:

כְּכָל שֶׁלֹּא יִסְעַר בִּי עֹז הַגַּאֲוָה,

בְּקִרְבָתֵךְ הַכֹּל כָּךְ אֲהוּבָה

 יֹאחַז בִּי פִּיק שֶׁל בֶּרֶךְ בְּכֹחַ זָר.

הַאִם רוּחֵךְ בְּסֵתֶר תִּשְׁתַּלֵּט?

הֲרוּחַ-עַל  אֲשֶׁר עַל כָּל שֶׁגֵּא הוּא יֵט

כִּבְרַק-הָאוֹר מִשְּׁמֵי מְרוֹם רְתֵת?

יִכְאַב לִזְכֹּר אֶת לָךְ גָּרַמְתִּי שְׂאֵת,

כָּל מַעֲשֶׂה שֶׁאֶת לִבֵּךְ שׂוֹרֵט,

לִבֵּךְ, שֶׁכֹּה יָדַע לִי אַהֲבָה לָתֵת.