הנה האשרה שנית – היא אם ישוע. (אבל מה לנו ולנצרות? לנו יש שכינה ומטרונה).

הנהו שנית – חבל לי עליו כי עבדתי עליו כמה ימים ( אולי רואים בביבליוגרפיה). מחקתיו בטעות כחומר מטריד, אך זיקתו בלעדיתאלי ואל יצר המחקר והסקרנות והרצון לדעת שבי: כי מחקרים אלה צומחים איכשהו מתוכי ולא הולכים בעקבות אף אחד ולא באמת נחוצה להם נקודת משען או הצתה חיצונית. והמבקש לשפוט אם התיזה שהמאמר מציג ( מקורותיה בדתות המזרח הקדום של דמות אם ישוע) מחדש או לא ואם המאמר כתוב באופן די מדעי או לא, או אם נפש הקורא נוקעת מהיותו אקדמי יותר מדי או פחות מדי – דעתו מסולאת בפז ואין בלתה. או המוצא במאמר אי-דיוקים – גם זה שרי לו, רק שלא יתברר שהוא הטועה כמו שכבר קרה במקרה אחד קודם לפחות ( רק אין לטעות בעלים).

הָאֲשֵׁרָה.

לאחרונה התרבו העוסקים בדמות אשרה.

המחקר התעורר בעקבות מציאת כדים מצוירים ב- 1975 בכונתילת עג"רוד, מבצר-פונדק דרכים-מקדש מעט בדרך מעזה לאילת. שנחפר בידי הארכיאולוג זאב משל (וראה משל) [1] על אחד הכדים נמצאה כתובת מפורסמת – בליווי ציורים –המזכירה את אשרה. בסמוך לשם יהוה [2]. כתובת נוספת הדומה נתגלתה בתענך.

מי היא אשרה זו, המוזכרת, אגב, במקרא 40 פעמים?

היא מופיעה לראשונה, על פי ,Day בכתובת אכדית, שם היא מוכרת בתור אלה אמורית, אשת האל אמורו. (Amurru)

המקום הבא בו פוגשים אותה – בתור אלת ים, שותפת לענת ולבעל בהריגת התנין הגדול, (הוא תיהמאת בתיאולוגיה השומרית), וכן בתור אלת פריון ובתור אלה-אם, ועוד, הוא באוגרית (נתגלה ב-1929), אך שִׁמְעָהּ הגיע לכל ארצות המזרח התיכון, ל-Ebla, למצרים, לאלפנטינה ( הוא ייב), שם לחיילים העברים בשרות פרעה היו איזה עסקים איתה ( אבל הם עבדו לה"). ועוד.

היא מזוהה עם דמויות נשים שונות בפנתיאון האלות, גם נפרדת מהן: עם ענת, עשתורת, אישתר, אתירת[3], וגם עם "אשת חיל" של משלי (Ackerman, JNES) 31.10 ועם חוה אמנו, (אל כך עוד נשוב). אשרה היא עץ חיים, כאמור, וגם החכמה כך: משלי 3.18 . שורת נשים-אלות אחרות יש הטוענים לזהותן או לקרבתן זו לזו ולאשרה, ויש המדגישים ייחוד.

לדברי Steve A. Wiggins "אשרה היא אישה כשרונית מאד. יש לה אין סוף "ייצוגים": היא אלת עץ,

ובתור כזו היא מזוהית עם האלון, (oak) ארז (tamarisk, tamarix), התמר, הדקל, האלה, (1984 Lamaire, Basor), השקמה (,Sycamore על פי Hestrin) [4] ועוד. כיון שכך, היא מזוהה עם "עץ החיים", המביאנו אל השקד (וראה Yarden, The tree of light)) ( וראה Taylor, Joan, “The Ashera, the Menora and the Sacred Tree”).

עץ החיים

היא אשת אריות (גם עריות), ובתור כזאת היא מזוהה עם Qedeshet, אלה מצרית.

היא אֵלָה – נחש: ((Wilson. לכן הוציא המלך חזקיה את הנחושתן מהמקדש בשעתו[5][5]. היא היתה אלה-אם, ([6][6]Patai Day,) וחוקרים אומרים כי ב"מלכת השמים" שבירמיהו אליה הכוונה[7][7]. החוקרים מתווכחים על דמותה במקרא. לפי אחדים כוונת הכתוב במילה "אשרה" לאלה עצמה (“Ashera”), או לכלי פולחן הַמְּסַמְּלָהּ ((ashera: ( וראה יחזקאל ח 3 ו-5): יש אומרים הכוונה במילה למקדש, לעץ "נטוע" במקומו, דהיינו מוצב במקומו מהיותו מעצמו גדוע. ויש האומרים עץ חי נותן פריו. ואמנם, על פי מסכת עררובין המדובר הוא בעץ פרי של ממש: תלמוד בבלי מסכת עירובין דף עט/ב "סבי דפומבדיתא אמרינהו דאיתמר: [זקני פומבדיתא אומרים: ] איזו היא אשירה סתם? אמר רב: כל שמשרתי עובדי גילולין שומרין ואין טועמין מפירותיה. ושמואל אמר כגון דאמרי הני לשיכרא תמרי דשתו ליה ביום חגם [כגון זה שאמרו עליו: תמרים אלה הם לשיכר. ששתו ביום חגם.]…. קדושת עץ האשרה מתבררת על פי שאין כהני אשרה אוכלים מהפרי – ובני ישראל לא כל שכן, שהרי עץ עכו"ם – טמא.

עץ זה, חי או מת, ניטע בחצר המקדש. המלכים חזקיהו, יאשיהו, אסא ועוד ציוו להכריתה, לגדעה, לשרפה באש, והם אמנם עשו כן ופיזרו את האפר בנחל קדרון. עם זאת, יחזקאל, בעלותו לביקור מבבל לירושלים, ראה אותו בחצר בית המקדש. – הִכְרִיתוּהָ, והיא שבה וחיה ותפסה את מקומה באמונה הישראלית מחדש. גם כאשר היא הורדה "סופית למחתרת, ", עם תיקוני הדת של עזרא ושוב גולי בבל ארצה, היא המשיכה לרחוש בלב הבריות – בעיקר בלב הנשים, מן הסתם, שידעו להזדהות איתה, כמו בתחילה, שעבדו לה, שארגו לה כבימי מלכי יהודה בתים (בתים=בגדים", מלכים ב" 23.4: "וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶת כֹּהֲנֵי הַמִּשְׁנֶה וְאֶת שֹׁמְרֵי הַסַּף לְהוֹצִיא מֵהֵיכַל יְהֹוָה אֵת כָּל הַכֵּלִים הָעֲשׂוּיִם לַבַּעַל וְלָאֲשֵׁרָה וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם וַיִּשְׂרְפֵם מִחוּץ לִירוּשָׁלַם בְּשַׁדְמוֹת קִדְרוֹן וְנָשָׂא אֶת עֲפָרָם בֵּית אֵל: (ה) וְהִשְׁבִּית אֶת הַכְּמָרִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה וּמְסִבֵּי יְרוּשָׁלָם וְאֶת הַמְקַטְּרִים לַבַּעַל לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וְלַמַּזָּלוֹת וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם: (ו) וַיֹּצֵא אֶת הָאֲשֵׁרָה מִבֵּית יְהֹוָה מִחוּץ לִירוּשָׁלַם אֶל נַחַל קִדְרוֹן וַיִּשְׂרֹף אֹתָהּ בְּנַחַל קִדְרוֹן וַיָּדֶק לְעָפָר וַיַּשְׁלֵךְ אֶת עֲפָרָהּ עַל קֶבֶר בְּנֵי הָעָם:(ז) וַיִּתֹּץ אֶת בָּתֵּי הַקְּדֵשִׁים אֲשֶׁר בְּבֵית יְהֹוָה אֲשֶׁר הַנָּשִׁים אֹרְגוֹת שָׁם בָּתִּים לָאֲשֵׁרָה"): כי היא היתה זו שהחזירה להן את ערכן בעיני עצמן בעולם מצ"ואיסטי גברי עברי מיזוגיני מדכא נשים, משפיל אותן ונוטל זכויותיהן. דמות האשרה הוסיפה אפוא לפעול ולהיות נערצת בקרב הנשים במחשכים. היא שהולידה עם הזמן והביאה פירות בדמות נשים בתר-מקראיות נערצות. אפשר שמעט שארית הפליטה שלא גורשו לבבל המשיכו להעריצה: על כל פנים הנשים הן שנפשן נקשרה באשרה והוסיפו לעבוד לה.

אך נעזוב נא את הנשים ונשוב לדמות האלה אשרה: שהרי אף אם כטענת חוקרים עץ הייתה וסמל בלבד לאשרה, הרי מאחוריה עמדה דמות אלה-אישה ממש ( אקרמן, (Worship. ואמנם, דרגתה היתה גבוהה לא רק בעיני נשים – לפחות כך עד גלות בבל, ואולי בעיקר במאה ה-7-8 לפני הספירה, התקופה אליה מיוחסת כתובת כונתילה וכתובת א-קום. .(Khirbet el-Qom)בשני מקומות אלה מצאו כאמור כתובת (בכונתילה גם ציור). עיקר הכתובת הוא כי מר X מברך את מר Yב- "ברכת יהוה ואשרתו". ובמקור כתוב: "אמר א…ה כ.אמר.ליהל..וליועשה.ן…ברכת.אתכם.ליהוה.שמרן.ולאשרתה": = אמר X אמור ליהל..וליועשה: בירכתי אתכם לה" שומרון ולאשרתו". קיימות כמה כתובות בלשון זו, ולא נביא את כולן. Dever, Lemaire))

מכאן שליהוה יש אשרה. שאלת החוקרים הייתה רק מי או מה היא אשרה זו. היו שטענו כי המדובר בחפץ פולחני: פסיל עץ מגולף. אין "אשרה" כאן שם פרטי של אלה, שהרי אין בעברית אפשרות ליידע שם פרטי: לא ייאמר "*יְהוֹנָתָנוֹ", *שָׁאוּלוֹ או דָּוִידוֹ" וכיו"ב. אחרים מצאו כי הדבר ייתכן: גם בפניקית מצוי הבטוי ""אני ענתו ואשרתו" – והטענה נפסלה. גם הטוענים כי הכוונה לפסיל, הבינו כי מאחורי הסמל עומד תמיד המסומל, (Binger) ואי אפשר לבטלו כעפרה דארעה אחת ולתמיד. (וראה ויינפלד, גילולה, אקרמן, Day ועוד). הנשבע נשבע באל ולא בחפץ. הפסיל רק סמל והמשתחווה לו סוגד למסומל.

והנה הציור בכונתילת עג"רוד:

החוקרים מרבים לנתח ולפרש את התמונה: פרחיה בק (Beck) מתארת אותה לפרטיה, אחרים מפרשים אותה. יש מי שלדעתו הציור מתאר שתי אלוהויות מצריות בשם Bess: אך יש השואלים מדוע עלינו להניח כי תחת כתובת המדברת על יהוה ואשרתו מצויר דווקא האל המצרי – ?Bess יש הטוענים כי דמות האישה המנגנת היא אשרה. בתמונה בוודאי ניכרת השפעה מצרית, אך ויינפלד מצביע על האמונה שהיתה נפוצה בשומרון ובממלכה הצפונית בישראל באל בדמות עגל: ואמנם, לפחות לדמות השמאלית בתמונה פני עגל. מדענים מציינים כי למנגנת   עיגולים קטנים על החזה, לסמן כי היא אישה. עיגולים כאלה גם לדמות המרכזית, שהיא קטנה מהשמאלית, עומדת איתו שלובת זרוע וכתר על ראשה. יש הטוענים כי לא בהכרח יש קשר בין הציור לכתובת (ברכת יהוה ואשרתו), ויש הטוענים כי אין טעם בהפרדה. הדמות המרכזית היא קטנה מהשמאלית, והיא עומדת עם השמאלית שלובת זרוע. בעוד שלראש הגבר קרניים של שור, בראש האישה כתר – כתר המזכיר לנו, ולו מרחוק, את ירושלים של זהב, מתנת ר" עקיבא לרחל אשתו. אך ההשוואה אולי רחוקה, ונדחית – תכשיטנים המכירים את ההיסטוריה של תכשיטי המזרח יעידו.

      התכשיט הוכן מסתמא כדוגמת ערים בצורות סימלו ודאי את נאמנות האישה או את בתוליותה.

עניין אחר הנראה מוכר הוא המנגנת היושבת בימין התמונה. מנגן נראה להיות ציוד הכרחי של מלכים, גם לשאול היה מנגן. זה סמל סטאטוס וצורך חיוני בהנהגת העולם.

את המופיע בין רגלי הגבר כבין רגלי האישה והנראה אבר מין גברי מסבירים כזנב העגל – לא סימן מינם אלא סימן היותם אלוהויות עגליות, שנערצו, על פי וויינפלד בצפון ישראל בעיקר, בעוד שביהודה עבדו לאל בלתי נראה. עדין על פי וויינפד, אלוהות זו עגלית זו, עליה מתריע הושע ( הושע 8.5: זָנַח עֶגְלֵךְ *שֹׁמְרון), עורכי המקרא מסיבות הקשורות עמם, בעיקר פוליטיות – ביקשו למחוק. גם את אשרה ביקשו למחוק, ועל ]פי ויינפלד מאחורי המלים "אשמת שומרןו| מסתתר תיקון סוםםרים: בראשונה נכתב: אשרת שומרון ( כבכתובת כונתיל עג"רוד). חוקרים מעלים את הסברה כי ב- עמוס 8.14, המלים "הַנִּשְׁבָּעִים בְּאַשְׁמַת *שֹׁמְרוֹן", נכתבו תחת הטקסט שהיה כתוב שם קודם – " אשרת שומרון" (כמו בכתובת על הכד בכונתילה). ועוד כיו"ב. כן כותב Friedman, ומזכיר כי משחקי מלים לביזוי המתכנה בשם נפוצים במקרא ( מפיבשת, אישבושת: מחלון, כליון: ), או בשם "בעל זבוב, אלוהות פניקית כביכול, ששמו המקורי היה בעל זבול ( בעל הרקיע).

מקומה של אשרה לצד יהוה אם כן מובטח. היא רעייתו, משתתפת עימו בבריאה, היא אם ילדיו האלים. יהוה הוא "קונה שמים וארץ", ("קונה" – מילה זו פירושה יוצר, ובני אדם גם הם "נקנים" בידי האל: כך אלקנה, שהאל יצר אותו: כך כבר קין עצמו, אבי כל יוצר כלי, כמו במקרהו של תובל קין, בראשית 4.22 : "תּוּבַל קַיִן, לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחשֶׁת": ועוד. בכתבי אוגרית אשרה היא ‘qynt ’קניינית’ (יוצררת, יולדת ילדים שיצרה), שותפת לאל בבריאה. היא עץ החיים המצוירת כשמבין רגליה צומח עץ. גם חוה מקושרת עם עניני עצים, עצי חיים. מה אם כן עם חוה שנזכרה לעיל, חוה המזוהה על ידי מדענים אחדים עם אשרה? ובכן, העניין במשפט שאמרה: "קניתי איש את יהוה. יצרתי איש עם ה". ניתן לפרש – בעזרת ה" ילדה נולד אפשר גם לפרש שהיא רעיית האל, וחיד הם יוצרים ילדים. המשפט מוכיח למאמינים בכך שהיא אשרתו.

Women and the Worship”…etc.) " : . ( Ackerman

לסיכום:

המבקרים – כל אחד וגישתו, עומק ידיעותיו, דייקנותו, היקף ראייתו: his ingenuity לזווג ולמזג ולהפריד ולהבחין בין דברים. האם אשרה היא Athirta, עשתורת, האם היא נשואה לאל אמורי או לבעל או לאל או ליהוה – או אולי לאדם ראשון…? האם היא פסל עץ, תא תפילה, חורשה, עץ נטוע, עץ=פסיל מוצב לקרקע, האם היא סמל האלה או האלה עצמה? הכל ישפטו הרי לבסוף על פי נטיית ליבם. אך לנו חשוב לעקוב אחר התפתחות דמות זו, שהיתה חשובה בתיאולוגיה היהודית, על ענפיה. כי לית מאן דפלג – אף כי רוב החוקרים אינם כותבים עליה – כי אשרה הפכה למריה, אם ישו: אם אל, טהורה ונקייה מסיגי מין ארציים. הביאה להפיכה רוחנית . היא אם הרחמים ( כמו כבר בפניקיה, בכנען, באוגרית): היא שמרה על קוי אופי שהיו ראויים בעיני מאמיניה, בעיקר נשים[8][8] – בשיר "שלג"

של אחד הנוצרים שבין סופרי ישראל, פנחס שדה, המלווים את ישוע בדרכו האחרונה הן הנשים: אלישבע, מרים המגדלית, מרי אם ישוע ( פנחס שדה, אל שתי נערות נכבדות, עמ" 51).

"רק נשים הולכות אחריו, נשים לבנות בשמלות של שלג:

מרים המגדלית האוהבת אותו, הלך ובכה בדמעות של שלג,

ומרים אמו, ומרים של יעקב, ומרים אחרת, ומרים של שלג.

הנשים הגדילו דמות זו, זרה ביסודה לישראל, שאולה מאוצר התרבות של המזרח הקדום והפכוה לסמל מרכזי בדת הנצרות, על חשבון דמות האל-הגבר. –גם בדמות השכינה, אף היא דמות הרחמים, המופיעה כעזר-כנגדו של האל, כמו גם ובתור רעיית האלהים בדמות מטרונה המצויה במדרשים בכל כך הרבה אגדות גם.

ביבליוגרפיה

מס"	שנת הופעה	עמ"	כ"ע	Title	מיקום	מחבר
1.	1993	385ff	Journal of Biblical Literature 112-113	The Queen-mother and the cult in Ancient Israel	p. 31	Ackerman, Sh.
2.	2006	189ff	Confronting the Past	Women and the Worship of Jahweh in Ancient Israel	p/40	Ackerman, Susan
3.	2008	p. 7	JNES 67/1	Ash., a Canaanite Mother-Goddess of Spinning	p/13	Ackerman, Susanne
4.	1982	29ff	Tel Aviv 9	The Drawings of from Horvath Teman (=Kuntillat Ajrud)		Beck, Pirchia
5.	2001		Sheffield Academic Press	Only one God: Monotheism in Ancient Israel and the veneration of …Ash	p.7	Becking, Bob
6.	1985		JNES 44/1	The Cult of Ash./Elat at Sidon	p.25	Betlyon, J. W.
7.	1937		Journal of the OT Supplement Series 232	Ash. Goddesses in Israel + OT	p.5	Binger, Tilde
8.	1999	421ff	VT 49.3	Ambivalence toward Balaam	p/2	Binger, Tilde,
9.	1982	p. 63	BASOR 246	A Note on the Inscription in Kuntillat Ajrud	p/14	Chase, Debra,
10.	1986	385ff	Journal of Biblical Literature.	Ashera in the Hebrew Bible and NW Sem. Lit.	p.36	Day, John
11.	1999	9ff	Eretz-Israel 26	Archeology and the Ancient Israelite Cult: How the Kh. el-Qom and Kuntillet Ajrud ‘Ash.’ texts have changed the picture		Dever G. William
12.			William B.Erdman Publishuing Co.	Did God have a wife? (Arch.& rel. in ANccient Israel	p/ 16	Dever, William
13.	2008	55ff	BAR 34.2	A Temple built for two: did Jahwe share a Throne w. his consort Ash.?	p/ 16	Dever, William
14.	1984	p. 21	BASOR 255	Ashera, consort of J.?	p.4	Dever, William
15.	2001	p.115	Only one God Sheffield Academic Press	El, the God of Israel	p.7	Dijkstra, Meindert
16.	1999	313ff	VT 44.3	“Jahweh and his Ashera”: The goddess or her symbol?		Emerton, J. A.
17.	1987		Biblical Archeologist 50/4	Jahweh of Samaria & his Ash.	p.24	Freedman, Noel
18.			Cambridge Univ. Press	The Cult of Ashera in Ancient Israel- evidence for a Hebrew goddess	p/22	Hadley, Judith
19.	2002		Women in Judaism 3.1	The Cult of Ashera in Ancient Israel- evidence for a Hebrew goddess	p/22 p/26	Hadley, Judith (Fontaine Carol, Recension)
20.			JNES 63.4	The Cult of Ashera in Ancient Israel- evidence for a Hebrew goddess	p/22 p/26	Hadley, Judith (Dennis Pardee Recension)
21.	1996	p. 209	Orientalia 65	Ashera or Asherata?	p/2	Hess, Richard
22.	1991	50ff	BAR 17.5	Understanding Ashera	p/15	Hestrin, Ruth
23.	1977		Levant 9	A Study of Palestinian Iron Age Clay Figurines – Cave 1	p/14	Holland, T.A.
24.	1983		The Catholic Biblical Quarterly 45.1	The Contribution of Archeology to Biblical Studies	p.24	King, P. J.
25.	1988	97ff	Ugarith Forschungen 20	Aschera als Himmelskönnigin in Jerusalem		Koch, K.
26.	10984	42	BAR 10/6	Who or What was Yahweh’s Ashera?		Lemaire, Andre
27.	1998	15ff	VT 48/1	Shaddai as a goddess	p/28	Lutzki, Harriet
28.	1997		Journal of the OT, Supplement Series 232	Goddesses in Israel and in the Old Testament (OT):.	p/2	Lutzki, Harriet
29.	1978		Israel Museum, C atalogue 175	Kuntillat Agrud etc.	p/27	Meshel, Zeev
30.	1979	27	BASOR 235	Graffiti & dedications	p/14	Naveh, J.
31.	1989	p.584	Review Biblique	Ash. & the Cult of of J. in Israel	p/3 p/9	Olyan, Saul
32.	1994	109ff	VT 44/1	Short notes: A new type of Ash. figurine?	p/30	Othniel, Margalith
33.	1990	p.36ff	Jewishj folklore and Anthropology	The Hebrew Goddess		Patai, Raphael
34.	1965		JNES 24	The Goddess Ashera	p/17	Patai, Raphael
35.	1943		American Oriental Series 24.	Palestine Figurines etc.	p/0	Pritchard, J.B.
36.	1965		Journal for the Study of the OT66	The Ashera, the Menora and the Sacred Tree	p/11	Taylor, E. Joan
37.	1994	52-61	Biblical Archeology 20.3	Was Jahweh Worshiped as the sun?	p.35	Taylor, Glen
38.	1991	384ff	Ugarith Forschungen 23	The Myth of Ash.: Lion Lady & Serpent Goddess		Wiggins, Steve A.
39.	2001		Univ. Press of America	The Serpent Symbol in Ancient N.East: Nahash and Ash.	p/10	Wilson, Leslie
40.	1987	185ff	Aula Orientals 5	Who killed the Dragon?	p/42	Wyatt N.
41.	1971		Cornell Univ. Press	The tree of light: A s tudy of the Menorah		Yarden, L.
42.	1978	280ff	שנתון למקרא ולחקר המזרח הקדום ג"	יומן פרסומים – קונתיל אג"רוד וכו"	p/39	ויינפלד משה
43.	1980	130ff	שנתון למקרא ולחקר המזרח הקדום ד"	ליהוה שמרנ וךאשרתה	p.34	ויינפלד משה

קיצורים:

Ash.=Ashera

BAR= Biblical Archeologial Review

J .= ה"

OT= Old Testament

P=page

Lit.= Litarature

[1] המאמרים עליהם הדברים נשענים מסומנים בשם מחבריהם בסוגריים. פרטים מלאים על המאמר – בביבליוגרפיה (מסודרת על פי א-ב שמות המחברים).

[2] כיון שמגמת מאמר זה היא מדעית, נשתמש בשם המקובל במחקר (יהוה Yahweh=).

[3] Wilson: “Ashera, Ishtar and Ashtarte were already interchangeable in the 14^th Ct.”.

[4] ב-LXX היא מופיעה כבר כחורשה, שלמה: Alsos, Alsos , וב– Vulgata .” lucus”, “grove”.

[5][5] וראה מלכים 2.18: "חִזְקִיָּה בֶן אָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה … הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבֹת וְכָרַת אֶת הָאֲשֵׁרָה וכִּתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתן. (Betlyion) .

אם יהויכין ( מלכים 2 24.8 ) נקראה נחושתא, מן הסתם על שם אשרה. בֶּן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה יְהוֹיָכִין בְּמָלְכוֹ … וְשֵׁם אִמּוֹ נְחֻשְׁתָּא בַת אֶלְנָתָן (Ackerman, The Queen Mother).

[6][6] “Ashera was a motherly goddess…It was almost inevitable that the cult of this great Canaanite mother-goddess who was venerated also in many other parts of the ancient Near East should penetrate the Hebrew religion as well”. (Patai, p. 39)

[7][7] ירמיה 7.17: הַאֵינְךָ רֹאֶה מָה הֵמָּה עֹשִׂים בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלָם: (יח) הַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֶת הָאֵשׁ וְהַנָּשִׁים לָשׁוֹת בָּצֵק לַעֲשׂוֹת כַּוָּנִים לִמְלֶכֶת *הַשָּׁמַיִם* וְהַסֵּךְ נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִסֵנִי?

[8][8] פן חשוב בעבודת אל, או אלה, לצורך זה, הוא הסגידה לה, שפרושו הזדהות עם הערכים שהיא מייצגת. פן זה של ההזדהות מצאה את ביטוייה העליון, למשל, ב-Unio Mystica שבמיסטיציזם.

איזה ערכים סימלה עבור העובד לה אשרה?

היא סימלה אמהות, רחמים, משהו מהמהות הרוחנית העליונה. כתגובה לזרמים נחותים שליוו את קיומה האמונה בה החלה אט אט להתרחק מהגשמי. אין בדמותה התייחסויות מיניות.יש התעלמות מאלמנט ההולדה: נשאר רק אלמנט הלידה והבשורה – עד שנדמה כי כאן הוציאו את הגבר מכלל פעולה, השמיטו את האבר השלישי מהמשולש המשפחתי . הוא הועלה לדרגה הרוחנית העליונה. מאידך הוא הפך לאימבציל, חדל כוח גברא בדמות יוסף הנגר, אביו החורג של ישוע.

אם בדת היהודית הפטריארכאלית העלימו את תפקיד האישה ומחקו את דמותה כמלכת השמים וכו", הרי שבנצרות דמות אשרה שוב עלתה מהמחתרת, בעוד תפקיד האב הלך ונעלם: נותרו רק האם ובנה.

3 תגובות

אמיר אור
30 בדצמבר 2008 ב 8:49

משה, זהו סיכום נאה של דמות האלה וסברות החוקרים בעניינה, וטוב שהשבת אותו. לא הייתה סיבה למחוק.

אשר לנצרות, מרים זכתה בה לעדנה דורות לאחר מות ישוע, ולא בישראל דווקא. ברקע האלהתה היו אלות שמיים (כלומר, לא אלות פריון ומיניות) כדוגמת איזיס שדתה נפוצה מאוד במרחב ההלניסטי; אך דמותה ספחה גם תכונות של אלות אמהות, כדמטר, קיבלה ואחרות.
גם שלוש המריָם בברית החדשה (היו שלוש) מתקשרות לאלה המשולשת – התגלמות טרום-אינדיבידואלית של האלה ביוון, אסיה הקטנה ועוד (ורוברט גרייבס ב"האלה הלבנה" מטפל בה בהרחבה לשיטתו).

הגב
הנחבא אל הכלים
30 בדצמבר 2008 ב 13:32

האם לא נכון לומר
שבכל דמות נשית "קדושה" אפשר לראות את כל הסממנים המגדריים שהתרבות האנושית בכל העולם העניקה לנשים?
כלומר, אין צורך לחפש השתלשלויות או קשרים (שלעתים ברורים ולעתים מופרכים)אלא לחזור לתיאור הידוע: קדשה(זו שנקב-בה) או קדושה(האם).

הגב
***
30 בדצמבר 2008 ב 18:33

לא הבנתי כלום. אתה הבנת משהו?

הגב