אדריאנוס, קיסר רומי, באגדות חז"ל

 

 

 

 

 

אדריאנוס  קיסר  רומי

 

בדמות קיסרים קודמים של רומי, בדמותם של נירון-וספסיאן-טיטוס טיפלה ענת טרן-ישראלי בספרה  אגדות החורבן, 1997[1] ואחרים;  בדמות אדריאנוס טיפלו אך מעט, וזאת אף על פי שהוא היה  הקיסר שהעסיק יותר מכל שליט רומי אחר את חכמי ישראל בתקופתם. הוא מופיע במקורותינו במספר רב של פעמים. לנירון בספר האגדה[2] אזכור בודד: טיטוס מופיע בעמודים קמ"ה ובעמוד תקנ"ו: וספסיאנוס מצוי 5 פעמים: בעוד אדריאנוס מופיע  ב17- עמודים, ואף ערך יוחד לו ("רשעת אדריאנוס").

ב) לאגדה – מעצם הגדרתה[3]–   יסודות היסטוריים: אך לא נעסוק בתולדות אדריאנוס אלא במידה הנחוצה לצרכינו.

דמות קיסר זה במקורותינו  מיוחדת. מצד אחד אין כמו אדריינוס (הדריאנוס, אדריאנוס) שחיק עצמות לאכזריות. הוא הוא שהביס את בר כוזיבא[4], הרג רבים ושפך דמם, ואף ההרג  באלכסנדריה בעת המרד הגדול (68 לספירה) מיוחס לו בתנא דבי אליהו רבא פרשה כח:

"ר" אליעזר הגדול אומר: מזמור, באו גוים [בנחלתך] וגו" . בא אדריאנוס  קיסר  ותפס  אלכסנדריא של מצרים שהיו בה  מאה  ועשרים ריבוא בני אדם.  פיתה אותן בדברים ואמר  להן  צאו  ועמדו בבקעת ידים שלא תהא אומה זו  שולטת  בכם.   יצאו  ועמדו  בבקעת  ידים  והעמיד עליהן  חמישים  אלף אחוזי חרב מאחריהם והרגום עד שלא  נשתייר מהם אחד  [מזכיר את קלגסי ה-ס"ס ושיטותיהם]. שנאמר שפכו דמם כמים וגו". (תהילים   שם).   אמרו  חכמים  שלשה  נחלי  דם  היו מושכין ויוצאין מבקעת ידים והולכין לים הגדול שיערו חכמים  מימי  ים גדול ונמצא שלשה חלקים דם ואחד מים  ויש  אומרים שבע שנים בצרו אומות העולם את כרמיהן מדמן של ישראל":

הצד השני  של מטבע אדריאנוס –חכמתו, אם "להיטיב", אם להרע. יש כאן ז"אנר של הפגנת חכמה ופקחות משני הצדדים, מצד אדריאנוס או מצד חז"ל: תחרות-מוחות ועמידה על מצב המדע בתקופתם של חז"ל, התמודדות  מוחות שענינו מתרכז סביב אדריאנוס יותר מאשר סביב כל דמות אחרת, כנראה, בתלמוד.  – וכפי שנראה עוד, אף יותר מכך.

עלינו לחפש בדמותו ותולדות חייו של אדריאנוס את הסיבות למתן דמות זו לו במקורותינו.

ג) על פי האנציקלופדיה העברית אדריאנוס (גם אדריינוס, הדריינוס) פובליוס איליוס Publius Aelius Hadrianus, קיסר רומי (138-117) היה בנו במאומץ של הקיסר טריינוס: בעלותו לשלטון ויתר על שטחים שנכבשו מידי הפרתים וכרת עם אלה ברית:  (לכן לא יכול שמעון בר כוזיבא, מנהיג המרד ב135-  לצפות מהם לעזרה).

בניהול עניני המדינה שם לו אדריינוס למטרה להחיות את התרבות ההלניסטית: תחומי התרבות הזו היו בעיניו תחומי העולם כולו, ואחד האמצעים לכך היה  ייסוד ערים  בסגנון התרבות ההלנית-רומאית[5]. הוא ערך מסעות  בכל רחבי מלכות רומי לשם קימום חרבות ובניית בנינים חדשים,  לשם החייאת ערכי תרבות קדומים, הפראת יצירות אמנות, והפחת רוח חיים חדשה בדת המתנוונת. שלטון אדריינוס הוא איפוא אחת הדוגמאות  המעטות בהיסטוריה  העולמית של הגשמת אידיאה רוחנית, שנעשתה למעין מגמה רשמית במדיניות האימפריאלית….לפי האנציקלופדיה – לא רחש בתחילה איבה ליהודים: באביב שנת 130 הוא עבר ביהודה  וציוה להקים את ירושלים מחורבותיה…[וקומם עליו בכך את היהודים כי רצה לבנותה ככל עיר אחרת שבנה בה, דהיינו כפוליס  הליני-רומי. החלטתו זו ( או גם הצו בו אסר על מילה) הביאה בעקבותיה את מרד בר כוכבא  בשנת 132]. …הוא הפקיד את דיכוי המרד בידי שר צבאו יוליוס סיבירוס ובעצמו חזר לרומי (134). אם כן אדריאנוס  לא שהה כלל בארץ עת הוא דיכא את המרד. – המגמה הכללית היתה לקדש את תרבות רומי ולנהוג בכל לפיה: הם לא הבינו את הקדושה המיוחדת שהיהודים ייחסו לירושלים, או למילה (הרומים אסרו עליה במסגרת כלל האיסור לסרס בני אדם:  ובמיוחד הוא חוקק חוק זה נגד המנהג לסרס עבדים כדי להעלות מחירם בשוק העבדים): הם  ראו בהימנעות היהודים לעשות כל פסל ומסיכה פיגור תרבותי וחוסר יכולת  אמנותית: הם ראו בתורה יצירה שכל כולה עשויה כדי לקדם בורות ואמונות תפילות ואסרו על לימודה. הם אסרו על כניסת יהודים לירושלים ושללו גם  את חירותה הרוחנית  של האומה.

 

אדריאנוס  באגדה.

 

אדריאנוס באגדה הוא בדרך כלל סמל הרשע והאכזריות. שמו מלווה כרגיל כינויים כגון "שחיק עצמות", ו"שחיק טמייא"[6], "הרשע". אף הכינוי "מלכות הרשעה" מכוון לעתים קרובות לרומא בימיו. מלחמת  ביתר נתנה מקום לכל מיני סיפורים על רצח יהודים בפקודתו. על הכתוב:  "הקול קול יעקב" (בראשית כז, כב) דרש ר" יוחנן : קולו של אדריינוס קיסר, שהרג בביתר פ" אלף ריבוא בני אדם (ב"ר ס"ה : איכ"ר א טז): ואף אכזריותו  מתוארת בקשר לחכמתו להרע[7].

בענין זה של הרוע בו היו רוב הקיסרים מבורכים כתכונתם העיקרית ראוי לתשומת לב הזיהוי שזיהה ספר הסיבילות מס" 5  בין נירון להדריאנוס: כך מסקנת   המאמר מאת

L.   Kreitzer: ”Hadrian and the Nero Redivivus Myth” in “Zeitschrift fuer die Neutestamentliche Wissenschaft” 79, (1988), 1-2, p. 92

Both Jews and Christians alike primarily remembered Nero as an evil and wicked ruler. It is no wonder that the outright identification of Hadrian and Nero occurs within a document written by a Jew during a time when Hadrian was engaged in an armed struggle with the Jewish people.

 

 

חכמתו באכזריותו

 

רבת  אדני  ריבי  נפשי  גאלת  חיי ראיתה ה" עותתי שפטה  משפטי.  [ומסופר כי] חד יהודאי עבר קדם אדריאנוס ושאל בשלמיה  [ יהודי עבר לפני אדריאנוס ושאל בשלמה: שהרי יהודאין עוברים ושבים ובדרכם הם עוברים לפני הקיסר ויכולין לשאול בשלומו]: ]אמר ליה מאן את. [שאל הקיסר את היהודי: מי אתה?]  אמר ליה והודאי. אמר ליה: ואית  והודאי  עבר  קדם  אדריאנוס  ושאיל  בשלמיה? אמר: איזילו וסבו ראשיה. [ ענה: יהודי. שאל הקיסר: וכי יש יהודי עובר לפני קיסר ושואל דהיינו דואג לשלומו? לכו והתיזו ראשו]. עבר אוחרן חמא מה איעביד בקדמייא  ולא  שאל  בשלמיה אמר ליה מאן את אמר ליה   יהודאי   אמר   ליה   ואית   יהודאי   עבר   קדם אדריאנוס  ולא  שאל  בשלמיה?  אמר ליה איזילו וסבו רישיה [עבר לפניו יהודי אחר, ולא דרש בשלומו. אמר אדריאנוס – נעלב – האם יש יהודי המעז לעבור על פני מבלי לשאול לשלומי? לכו והתיזו את ראשו][8].  א"ל  סנקליטין  שלו  לית  אנן  ידעין מה אילין עובדי  דאת  עביד [אין אנו יודעים מעשים אלה שאתה עושה מה הם] דשאיל בשלמך מיתקטיל דלא שאיל בשלמך מתקטיל [שזה ששאל בשלומך הרגת וזה שלא שאל בשלומך הרגת] אמר להון ואתון בעיין מלכה יתי איך אנא  בעי למקטלה בשנאי? [אמר להם: ואתם מבקשים ללמד מלך איך  להרוג בשונאיו?] ורוח הקדש צווחת ואומרת ראיתה ה" עותתי ראיתה כל נקמתם וגו".

 

כדאיתא בהערות גם זה הוא סיפור חכמה ופקחות להרע, ושם דוגמא.

 

אולם בעלי האגדה ידעו לספר גם בשבחו של אדריינוס. לפי האגדה התווכח אדריאנוס עם ר" יהושע בר חנניא על מעשה בראשית (בראשית י, ג): וראה  בענין התעניינותו המדעית של אדריינוס להלן. כמו כן אדריאנוס מראה לפי האגדה עניין מיוחד בישראל ובתורתו (פסי"ר כא, צט). מתברר כי לאדריאנוס היה צימאון לא-יכבה וענין בטבע העמים, במגע ומשא עם בני אדם, ומכאן גם מסעותיו.

 

אכן, האגדות על אדריאנוס נְסַבּוֹת על אכזריות הרומאים מחד –  ומתייחדות עם דמותו הרוחנית-אינטלקטואלית  של אדריאנוס מאידך. קיסרי רומי הצטיינו לא רק בשדה הקרב אלא היו להם גם יומרות בשדה הרוח. נירון ביקש להוכיח את כוחו כי גדול בשדה השירה והמשחק:  מרקוס אורליוס, שעלה על כס השלטון זמן מה אחרי אדריינוס היה פילוסוף: ואדריאנוס היה משורר ידוע ושירו animula blandula  ידוע וזכור עד היום הזה: בשיר זה באה לידי בטוי  תמונה של הנפש בעולם טרום-נוצרי. האגדה משקפת גם את התעניינותו האינטלקטואלית הרב-צדדית של אדריאנוס. השיר מוכיח כי לנפש קיסר זה היו צדדים של compassion ורכות…

עבודה זו כאמור לא תפנה אל מפעלות אדריאנוס בארץ ישראל, אל נצחונו על בר כוכבא, אל ענין גזירותיו  ועניני בנייתו את Aelia Capitolina,  העיר ההלנית שהוא בנה במקום ירושלים, או ליתר מעשיו בבניה ומדיניות, חוק ומשפט, כמו גם לא לחייו הפרטיים,  אהבותיו וכו": נצמצם היריעה לסוגת סיפורי החכמה בתלמודים הקשורים בשמו[9]. כשדנים בחכמת  אדריאנוס אנו דנים גם בחכמת חז"ל, ולהפך[10].

על תפיסת חז"ל את הצד הזה בדמותו של אדריאנוס תעיד האגדה הבאה:

 

2) אדריאנוס המדען

 

ארדיאנוס ממציא צוללת ומודד את הים  האדריאתי

 

אפשר שאדריאנוס נולד בסימן של מים: אגדות רבות מקשרות  בין שמו לענייני מים.

 

מקולות  מים  רבים  אדירים  משברי  ים.   מעשה באדריינוס  קיסר  שביקש לעמוד על סופו  של אדריאס [דהיינו הים האדריאתי], נטל חבלים והיה משלשל שלש שנים ומחצה. [כלומר כאילו עמד והחבל בידו והיה משלשל את החבל שלש שנים ומחצה, מחכה שהמשקולת שהיתה קשורה לקצה החבל תגיע לתחתית הים, כל כך עמוק הים שם]: שמע בת קול   שאמרה  כַּלֵּה  אדריאנוס. [בת קול היתה יוצאת שאמרה לו: חדל: כלומר  חדל לעסוק באוקיאונוגרפיה]:   עוד ביקש לשמוע מה המים  מקלסין  לקדוש  ברוך  הוא,   ועשה תיבות של זכוכית  ונתן  בני  אדם לתוכן ושלשלן לאוקיינוס. ועלו ואמרו   כך  שמענו  לאוקיינוס  מקלס  להקב"ה  אדיר במרום ה": (ואף יהודי לא עשה כך ולא היה יהודי כל כך טוב כמו אדריאנוס שביקש לשמוע את קול הים מקלס לקב"ה. ומכל מקום הקדים בכך אפילו את ז"ול ורן בהמצאה – ואבותינו כתבו כאן אגדה מבשרת את הז"אנר של המדע הבדיוני].

 

וחוקר גדול של הים אדריאנוס היה, כי – למרות אותה בת-קול – לא חדל מלעסוק בעניני מים וים:

3) אדריאנוס חוקר הטבע, (אוקיינוגרף):

 

שהרי עוד סיפור-ים תלוי בשמו:

…  ד"א: כל  הנחלים הולכים אל הים: זה אוקיינוס: והים איננו  מלא, זה אוקיינוס שאינו מתמלא לעולם. [תהו בני קדם איך כל הנחלים הולכים אל הים והים אינו גולש מגדותיו]:  מעשה בר"  אליעזר ור" יהושע שהיו פורשין [=מִפְרָשִׂים] בים הגדול. נכנסה הספינה  למקום  שהמים  לא  היו מהלכין. אמר לו רבי אליעזר  לרבי  יהושע לא באנו לכאן אלא לניסיון. [נשמע כאילו לכלל בוא האדם אל החיים האלה – שהם כעין ים – התכוון]. מלאו משם[11]  חבית[12]  מלא  מים. (מִמֵּי אותו מקום].  מכיוון  דאתון לרומי [כיון שבאו לרומי], אמר לון [להם] אדריאנוס:  מי אוקיינוס מה הן?  אמרין ליה מים בולעים הן   למים [שיש להם תכונה מיוחדת שהם בולעים מים].  ואמר  לון  אפשר  כל  הנחלים  שם  ואינן מתמלאין? [דהיינו אדריאנוס תוהה ושואל אם ייתכן כי המקום ההוא מכיל את כל מימי העולם, מי הנהרות והאגמים וכו" ואינם מתמלאים?] אמרין ליה בולעין הן לכל מים שבעולם [מתברר שאכן כן הוא: וחז"ל מלמדים את הקיסר לאמור:  אותם מים מכילים את כל המים שבעולם.[13]] אמר לון  איני  מאמין לכם עד דתחמון לי לכאן. [אינני מאמין לכם בדבר הזה שמי האוקיינוס יש להם התכונה הזאת שהם בולעים מים]: נסבון המים שלקחו ממי אוקיינוס ומלון לוקניתא מים והוון יהבין בגויה  מים  והן  בולעין  להון: [ואמנם הוכיחו לו בעזרת המים שהביאו: ומתברר שהמקום ממנו לקחו את המים מצטיין בתכונת הפלא שזהו מקור כל מים וממנו המים באים לעולם ולשם הם שבים]. על  דעתיה  דר" אליעזר משם  הם  שואבין  ועל  דעתיה  דר"  יהושע  לשם הם שבים ללכת: [ויש כאן מהד חכמת יוון, שמקורות הכל הם ארבעה: האש, האוויר, האדמה והמים: וזאת מחכמת הפילוסוף היווני תלס בן אכסמיאס[14]. היה הראשון שהגה את רעיון אחדות העולם,  המושתת על רעיון הראשית, שאותה זיהה במים: המים הם היסוד המתמיד בכל השינויים, והאדמה עצמה צפה ע"פ המים.  ובאגדות  בהן אנו עוסקים אנו פוגשים דרכי המחשת רעיונות אלה.  כך העולם ניתן להבנה והסבר ע"פ עקרון בסיסי אחד[15].

ראוי אם כן לציון כי חכמת יוון הגיעה – גונב לאזני – חז"ל, וכמו במקרה  של תורת האידיאות של אפלטון, תורת הזכרון והשכחה, הפילוסופיה ומדעי הטבע   ועוד, האגדות מלאות הד לחכמת יוון. ענין זה אף הוא ראוי לעיון.

 

מקורות הנהרות וטיבם:

 

מדרש רבה בראשית פרשה עח:

 

אנדריינוס שחיק טמיא שאל את ר" יהושע בן חנניה א"ל אתם אומרים אין כת של חנוקא   סברת  למחנקני  אמרית  מה  הוא  דין דכתיב ויאמר   שלחני   כי  עלה  השחר  אמר  לי  זה  מיכאל וגבריאל  שהן  שרים של מעלה דכולא מתחלפין ואינון לא  מתחלפין. [המפרש למטה כי המדובר במלאך מיכאל שחנק ליד מעבר היבוק ליעקב ואלה מלאכים שאינם מתחלפים שלא כמו יתר המלאכים שעדתם מתחלפת שכל בוקר הקב"ה בורא אחרים שמקלסים לפניו פעם ביום]: אנדריינוס  שחיק  טמיא  שאל  את  ר" יהושע  בן  חנניה א"ל אתם אומרים אין כת של מעלה מקלסת ושונה אלא בכל יום ויום הקב"ה בורא כת של מלאכים  חדשים  והן אומרים שירה לפניו והולכין להן א"ל  הין  א"ל  ולאן אינון אזלין אמר מן הן דאיתבריין א"ל  ומן  אן  הן  איתבריין א"ל מן נהר דינור א"ל ומה עסק  דנהר  דינור  א"ל  כהדין  ירדנא  דלא  פסיק  לא ביממא  ולא  בליליא  א"ל  ומן  אן  הוא  אתי א"ל מן זיעתהון   דחייתא  דאינון  מזיעין  מן  טעינון  כורסיא דהקדוש  ברוך  הוא  א"ל  סונקתדרון  שלו  והא  הדין ירדנא מהלך ביממא ולית הוא מהלך בליליא אמר נטר הוינא  בבית  פעור  כמה  דהוה  מהלך  ביממא  מהלך בליליא. 

ובמדרש בראשית רבא, מאת יהודה טהעאדאר (נערך והושלם על ידי חנוך אלבק) פרושו:

"… קרא חדשים לבקרים וכו" במלאכים שהקב"ה בורא בכל בוקר מלאכים חדשים ואין כת למעלה מקלסת וחוזרת ומקלסת ביום אחר: וכדאמר ר" חלבו: בכל יום הקב"ה בורא כת מלאכים חדשים והם אומרים שירה חדשה והולכין להם .  [ומאחר ודרשה זו של ענין יעקב על מעבר היבוק לפניו, אדריינוס מקשה ושואל כדאיתא לעיל.].…, 2):  שחתי וכו". ..והא כת" "ויאמר: שלחני וכו" : וטעם הכתוב: …יאמר שלחני כי הגיע זמן קילוסים לקלס וכו"  …אתה החונק מה ראית לחנקני. … מיכאל וגבריאל הן הן שרים שלמעלה והן קיימים ואינן כלים והמלאך שנאבק עם יעקב היה אחד מהם. 

[מעיקרא איפוא שואל אדריינוס שלא מהמקום הנכון, כי המלאך החונק את יעקב אינו מתחלף ואינו בא  מאיזה מקום ובוודאי אינו שב לשם, אך מכללא השאלה מנין המלאכים באיןם ולאן הם הולכים בתום יום קילוסם בעינה עומדת: ]

ורשב"ג  אינו  דורש כאן מהיכן המלאכים נבראים, וכפי תשובותיו של ריב"ח לאדרינום בסמוך נבראים המלאכים מנהר:  מנהר דינור מזיעת החיות, וכן האגדה בחגיגה י"ג ב":  ומהיכן נפיק? כמזיעתן של החיות [שנושאות הן על גבן את כסא הכבוד].

ולאן אזלין וכו". ולהיכן הולכים? א"ל: מן הן.  מהיכן שנבראו, לשם חוזרים ללכת.  א"ל: מהיכן נבראו?  א"ל: מנהר דינור. א"ל: מה עסקו וטיבו של נהר דינור? א"ל: כירדן הזה שאינו פוסק  מלכת לא ביום ולא בלילה. א"ל: ומהיכן יוצא כהר דינור? א"ל מזיעת החיות שהן מזיעין ממה שנושאין כסא הכבוד. …5  סונקתדרין…היועץ שלו… וקשה לפרש למה כוון באמרו שהירדן מהלך ביום ואינו מהלך בלילה ומה צרך ר"י להשיבו שראה בבית פעור שהירדן מהלך בלילה כמו שהוא מהלך ביום וגו".

נוסח אחר במדרש רבה איכה פרשה ג:

אדריאנוס  שחיק  עצמות שאל את ר" יהושע בן חנניה: אמר לו: אתם אומרים: בכל יום ויום בורא הקדוש ברוך הוא  כת  של  מלאכים  חדשים ואומרים שירה חדשה והולכין  להם.  אמר  לו:  אין  [כן]. אמר  לו: ולאן אינון אזלין אמר  ליה  מן  הן  דמתבריאן  אמר ליה מניין מתבריין אמר  לו מן הדין נהר דנור אמר ליה ומה עיסקיה דנהר דנור א"ל כהדין ירדנא דלא פסיק לא בליליא ולא פסיק ביממא  א"ל והינין ירדנא מהלך ביממא ופסיק בליליא אמר  ליה  נטר  הוינא  בבית  פעור  והדין  ירדנא כמה דמהלך  ביממא  כך מהלך בליליא. א"ל ומניין אותו נהר דינור נפיק אמר ליה מן זיעתהון דחיותא ממה דטעונין בכורסיא [ ועובר לענין אחר].

עלינו לשוב ולזכור את הכתוב בפלאטו, פיידון, עמ" 77 ולהלן:

אומר סוקרטס: "מן הדין לשים אל לב: ..הנשמה בת אלמוות היא…כל נשמה כזאת תשכון  במקום היאה לשכמותה.  והנה רבים ונפלאים הם המקומות בארץ…והיא שונה ממה שסבורים…: עגולה היא ונמצאת באמצע השמים:  …ואם תרצו, אספר לכם אגדה יפה שכדאי לשמעה… על  טיבה של אותה ארץ אשר מתחת לשמים".

והנה הארץ כולה, ופני הארץ עשויים כך:  אך לפי השיקועים האמורים מצויים בה מכל עבריה אזורים … עמוקים ונרחבים… שפתחם צר … ויש גם אזורים אחרים שהם גם נמוכים, וגם רחבים משלנו.  כל אלה מחוברים בינם לבין עצמם מתחת לפני האדמה בחיבורים רבים, מהם צרים ומהם רחבים, ויש ביניהם מעברים,   בהם מהלכים מאזור אחד למשנהו מים רבים כלתוך חביות, ונהרות אדירים של מים חמים וקרים משתפכים ללא הפוגה מתחת לפני הארץ, וגם אש רבה ונהרות אש עצומים זורמים שם, ונהרות רבים של רפש נוזל, דליל או סמיד, כאותם נהרות הרפש הזורמים בסיקיליה לפני נהר הלבה, וכנהר-הלבה עצמו:" והנה כדרך שכל נהר ונהר סובב לו מדי פעם בפעם, מתמלא ממנו כל אזור.  …הוא זה שהומירוס מזכירו:

שם במקום הרחוק, אשר פי התהום מעמיק שם

תחת פני הארץ:

[וקראו]<span lang="HE" style="font-size: 12pt; layout-grid-mode: line; line-height: 1